וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וערל זכר. כָּאן לִמֵּד שֶׁהַמִּילָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה (בראשית רבה):
אשר לא ימול. מִשֶּׁיַּגִּיעַ לִכְלַל עֳנָשִׁין וְנִכְרְתָה; אֲבָל אָבִיו אֵין עָנוּשׁ עָלָיו כָּרֵת, אֲבָל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה:
ונכרתה הנפש. הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּמֵת קֹדֶם זְמַנּוֹ (שבת כ"ד):
וְעָרֵל דְכוּרָא דִי לָא יִגְזַר יָת בְּשַׂר עָרְלָתֵהּ וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מֵעַמֵּיהּ יָת קְיָמִי אַשְׁנִי
וערל זכר אשר לא ימול., פי' ימול יפעול, כמו "ידור נדר" (במדבר ל ג) והוא מן "ונמלתם את בשר ערלתכם" (בראשית יז יא) וטעמו אם היה בר מצוה ולא ימול את בשר ערלתו יש עליו כרת כי מצות הנער הקטן על האב, ואם אביו לא מלהו ימול את עצמו בהיותו ברשותו, וכרת בידי שמים והטועים יחשבו, כי אם מת הנער ולא נמול אין לו חלק לעולם הבא, ואין פי' הנפש כרצונם כי נפש כמו איש וטעמו גוף שיש לו נפש וכן "נפש כי תחטא" (ויקרא ד ב), וי"א כי כרת המת קודם נ"ב שנה וי"א כי כרת שיכרת שמו במות זרעו על כן אמר הכתוב "מעמיה" כי מי שיש לו בנים כאילו הוא חי ושמו לא נכרת:
וְעָרֵל זָכָר כָּאן לִמֶּדְךָ שֶׁהַמִּילָה הִיא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ז:י"ד). וְכֵן הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר מו ד) גַּם טְעָמִים אֲחֵרִים. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (ויקרא יב ג), "עָרְלָתוֹ" יְדוּעָה, כִּי הוּא בָּעֶרְוָה, וְאֵין כֵּן עָרְלַת לֵב (ירמיהו ט כה) וְשָׁפָה (שמות ו יב) וְאֹזֶן (ירמיהו ו י), כִּי כֻלָּם סְמוּכִים. וּלְפִי דַּעְתִּי הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, כִּי לֹא אָמַר "וּנְמַלְתֶּם אֶת עָרְלַתְכֶם", שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּסָפֵק, וְכֵן לֹא אָמַר "עָרְלַת בְּשַׂרְכֶם" כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר "עָרְלַת לְבַבְכֶם" (דברים י טז) וְעָרְלַת שְׂפַתְכֶם (עיי' שמות ו יב), אֲבָל אָמַר "בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם", שֶׁתִּכְרְתוּ הַבָּשָׂר שֶׁהוּא עָרְלָה בָּכֶם, כְּלוֹמַר הַבָּשָׂר הָאוֹטֵם בָּכֶם, וְאֵין בַּגּוּף בָּשָׂר אוֹטֵם וְכוֹסֶה אֵבֶר שֶׁיִּכָּרֵת הַבָּשָׂר הַהוּא וְיִשָּׁאֵר בְּלֹא עָרְלָה זוּלָתִי בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת הָעֲטָרָה שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (שבת קלז). וְ"עֶרֶל בָּשָׂר" (יחזקאל מד ט), כִּנּוּי, כְּמוֹ "גִּדְלֵי בָשָׂר" (שם טז כו) "זָב מִבְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו ב):
