עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃

על שם המאורע נקרא המעיין ״באר לחי ראי״, והתורה מציינת את מיקומו בין קדש ובין ברד. רש״י מפנה לתרגום אונקלוס להבנת שם הבאר. אבן עזרא מסביר את השם בכך שהגר תישאר בחיים לשנה הבאה, ומוסיף שהישמעאלים היו חוגגים מדי שנה ליד הבאר הזאת, ושגם בימיו היא נקראה בשם מסוים. אונקלוס מתרגם ״באר לחי ראי״ כבאר שעליה נראה מלאך החי והקיים. הפסוק חותם את סיפור התגלות המלאך בכך שהמקום עצמו נושא לדורות את זכר הנס - המקום שבו ראתה הגר את מלאך ה׳ וזכתה שיישמע צערה.