וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃

עגלה משלשת. שְׁלשָׁה עֲגָלִים; רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה פָרִים, פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וְעֶגְלָה עֲרוּפָה:

ועז משלשת. רֶמֶז לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וּשְׂעִירֵי מוּסָפִין שֶׁל מוֹעֵד וּשְׂעִיר חַטַּאת יָחִיד:

ואיל משלש. אֲשַׁם וַדַּאי וְאָשָׁם תָּלוּי וְכִבְשָׂה שֶׁל חַטַּאת יָחִיד:

ותור וגוזל. תּוֹר וּבֶן יוֹנָה (בראשית רבה):

וַאֲמַר לֵהּ קָרֵב קֳדָמַי עֶגְלִין תְּלָתָא וְעִזִין תְּלָתָא וְדִכְרִין תְּלָת וְשַׁפְנִינָא וּבַר יוֹנָה

עז משולשת. י"א ג' עזים והישר בעיני בת שלש שנים:

ואיל. הוא הכבש הגדול:

וגוזל. בן יונה כי מאלה לבדם הנזכרים בבהמה ובעוף העולות וכל קרבן:

עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ט"ו:ט') אָמַר שָׁלֹשׁ, וְכֵן הַדָּבָר, כִּי בַּת שָׁלֹשׁ לֹא תִּקָּרֵא עֶגְלָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (פרה א א) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עֶגְלָה בַּת שְׁתַּיִם פָּרָה בַּת שָׁלֹשׁ. וְרָמַז כִּי שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת מֵהֶן יַקְרִיבוּ לְפָנָיו זַרְעוֹ, הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהַשְּׁלָמִים, כִּי הָאָשָׁם כְּחַטָּאת הוּא, אֵין בֵּינֵיהֶם לְבַד הַשֵּׁם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "מְשֻׁלֶּשֶׁת", שֶׁיָּבִיא אוֹתָן רְצוּפוֹת וְיִהְיֶה כָּל מִין לְבַד, וְכֵן "כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה" (יחזקאל מב ו), שֶׁהָיוּ הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתִּיכוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת:

קְחָה לִי עֶגְלָה. לִכְרוֹת בְּרִית וּלְמַעַן יִהְיֶה דִּבְרֵי גְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקָרֵעַ כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יח.), וְכֵן בֵּאֵר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּאָמְרוֹ "לֹא בְצִדְקָתְךָ... כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם ה' מוֹרִישָׁם וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע וְכוּ' אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת" (דברים ט:ה)׃

קחה לי עגלה. וגו׳‎ כלומר אם יחטאו בניך הריני מגלה לך כל מיני קרבנות כפרה שלכל מיני עבירה, ובכך יתקיימו בה. והכי איתא (ב״‎ר מד,יד) אמר לו בכפרות שאני נותן לבניך.

עגלה משלשת. שמינה ובריאה כמו עגלת שלישית וכמו ששנינו עגלה תלתא. ד״‎א בת שלש שנים.

קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת. בְּעִנְיַן מַרְאָה זוֹ רַבּוּ הַדֵּעוֹת, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי וְאוֹמַר: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּהַבְטָחַת הָאָרֶץ שֶׁמַּזְכִּיר לִפְעָמִים הָאָבוֹת וְלִפְעָמִים זַרְעָם, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהָיָה לָאָבוֹת חֵלֶק בָּאָרֶץ, הֲלֹא הָיוּ כֻּלָּם גֵּרִים בָּאָרֶץ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ״כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״ (בראשית טו:ז), וּכְתִיב (שמות ו ח) ״לָתֵת אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב״ וְגוֹ׳. עַל כֵּן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צ:) מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו ד) ״לָתֵת לָהֶם״, ״לָכֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״לָהֶם״. וְגַם זֶה מְחֻסַּר בֵּאוּר, וְכִי לִתְחִיַּת הַמֵּתִים יִנְחֲלוּ הָאָבוֹת חֵלֶק בָּאָרֶץ בָּעוֹלָם הַזֶּה?

אֶלָּא אֵין זֶה כִּי אִם הַקְּבוּרָה, שֶׁיְּקַבְּלוּ חֶלְקָם לִהְיוֹת לָהֶם מְקוֹם קְבוּרָה בָּאָרֶץ, לְפִי שֶׁכָּל מֵתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּין תְּחִלָּה לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ו, ג). אֲבָל זַרְעָם קִבְּלוּ חֶלְקָם גַּם בַּחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָאָבוֹת דַּוְקָא לְאַחַר מִיתָה שֶׁיִּחְיוּ תְּחִלָּה. עַל כֵּן הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַרְאָה זוֹ: עֶגְלָה כְּנֶגֶד אַבְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית יח, ז) ״וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם״. וְעֵז כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, שֶׁהִלְבִּישׁ עַל צַוָּארָיו עוֹרוֹת גְּדָיֵי עִזִּים. וְאַיִל כְּנֶגֶד יִצְחָק, שֶׁהִקְרִיב תְּמוּרָתוֹ אַיִל. וְכֵן פֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא בְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים (במדבר ז, כא). וְתוֹר וְגוֹזָל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. ״וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ״ - רָמַז כִּי שְׁלֹשָׁה אָבוֹת אֵלּוּ דַּוְקָא אַחַר בִּתּוּר, דְּהַיְנוּ אַחַר מִיתָה, יְקַבְּלוּ חֶלְקָם בָּאָרֶץ, כִּי מֵתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּין תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא בְּחַיֵּיהֶם. ״וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר״ - כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְתוֹר וְגוֹזָל יָבוֹאוּ חַיִּים לָאָרֶץ, כִּי בָּזֶה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי וָמִי הַהוֹלְכִים לָאָרֶץ, וּבְאֵיזֶה אֹפֶן יִהְיֶה לָאָבוֹת חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהוּא אַחַר בִּתּוּר וּמִיתָה, דְּהַיְנוּ אַחַר הַעֲרֵב שִׁמְשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּנְפֹל תַּרְדֵּמַת הַמָּוֶת עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם״, כִּדְאִיתָא (קהלת יב, ב) ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״, לְהוֹרוֹת, כַּד נָיֵים וְשָׁכִיב אַבְרָם, אָז יְקַבֵּל חֶלְקוֹ בָּאָרֶץ, אֲבָל לֹא עַכְשָׁיו, כִּי ״לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה״. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ בָּאֵי הָאָרֶץ אַחַר הַעֲרֵב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אַבְרָם וְתַרְדֵּמַת הַמָּוֶת, כָּאָמוּר.

אַךְ בִּתְנַאי זֶה, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם תְּחִלָּה, וַעֲבָדוּם. וּמַה שֶּׁהִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד ״זַרְעֲךָ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַעֲבָדוּם״ לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁהַגֵּרוּת הִתְחִיל מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק וְהָאָבוֹת הָיוּ יְחִידִים, אֲבָל הָעַבְדוּת הִתְחִיל אַחַר שֶׁנִּתְרַבּוּ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקָּאֵי עַל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ, כִּי גַם הֵמָּה גֵּרִים בְּאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִן הַפָּסוּק (בראשית מז כא) ״וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל גּוֹלִים. וּמַה שֶּׁהִזְכִּיר אַרְבָּעָה דְּבָרִים: גֵּרוּת, וְעַבְדוּת, וְעִנּוּי, וְרִחוּק הַשְּׁכִינָה בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ו ו). וְטַעַם לְמִסְפַּר אַרְבַּע מֵאוֹת יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (בראשית כג טז).