בְּרֵאשִׁית ט״ו · י׳

ויבתר אתם. חָלַק כָּל אֶחָד לִשְׁנֵי חֲלָקִים; וְאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה כוֹרֵת בְּרִית עִמּוֹ לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְהוֹרִיש לְבָנָיו אֶת הָאָרֶץ כְּדִכְתִיב בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר וְגוֹמֵר, וְדֶרֶך כּוֹרְתֵי בְרִית לְחַלֵּק בְּהֵמָה וְלַעֲבֹר בֵּין בְּתָרֶיהָ, כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל (ירמיה ל"ד), אַף כָּאן תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁהוּא אֵשׁ.

ואת הצפור לא בתר. לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִמְשְׁלוּ לְפָרִים וְאֵילִים וּשְֹעִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים וְגוֹ' (תהל' כ"ב), וְאוֹמֵר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס (דניאל ח'), וְאוֹמֵר וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן (שם), וְיִשְֹרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִבְנֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב'), לְפִיכָךְ בִּתֵּר הַבְּהֵמוֹת, רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ הָאֻמּוֹת כָּלִים וְהוֹלְכִים, ואת הצפור לא בתר, רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ יִשְֹרָאֵל קַיָּמִין לְעוֹלָם:

וְקָרֵב קֳדָמוֹהִי יָת כָּל אִלֵין וּפַלִיג יָתְהוֹן בְּשָׁוֶה וִיהַב פַּלְגַיָא פִּלוּג לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ וְיָת עוֹפָא לָא פַּלִיג

ויבתר. חתכם והפרידם, וכמוהו על הרי בתר (ש"ה ב יז), בין בתריו (ירמי' לד יח):

ויתן איש בתרו. דע כי מלת איש כמו בעל, וכן "איש מלחמה" (שמות טו ג) "והאיש גבריאל" (דניאל ט כא), ופי' בעל כמו עצם הדבר, וכן איש בליעל (ש"ב, כ, א), סמוך גם כן בחיות וביריעות "אשה אל אחותה" (שמות כו ג) נתן בתר כל איש לקראת רעהו כי הבהמה והאדם שנים המה:

הצפור לא בתר. התור והגוזל כי צפור שם כלל:

וַיְבַתֵּר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית לַעֲבֹר בֵּין הַבְּתָרִים הָאֵלֶּה. וְנִרְמָז לוֹ גַּם כֵּן כִּי מֵאֵלֶּה יִהְיֶה כָּל קָרְבָּן בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, כִּי הַגּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְאָמַר בּוֹ גּוֹזָל שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בַּמִּין הַהוּא אֶלָּא הַקְּטַנִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל קְטַנֵּי הָעוֹפוֹת יִקָּרְאוּ גּוֹזָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב יא) "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף", הֵבִין אַבְרָהָם מֵעַצְמוֹ הַמִּין הַנִּבְחָר, אוֹ הִקְרִיב בֶּן יוֹנָה בִּרְצוֹנוֹ וְהַכָּתוּב בָּחַר לְעוֹלָם בַּמִּין אֲשֶׁר הִקְרִיב הַזָּקֵן. וְהִנֵּה יָדַע שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ הַקָּרְבָּנוֹת, וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת יְבַתְּרוּ הָעוֹלָה לִנְתָחִים, וְהַשְּׁלָמִים לְחָזֶה וְשׁוֹק וַחֲלָבִים, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם לְחֶלְבֵיהֶן:

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר נָתַן הַתּוֹר וְהַגּוֹזָל אִישׁ לִקְרַאת רֵעֵהוּ כִּי גַּם הֵם הָיוּ בַּבְּרִית, אֲבָל לֹא בִּתֵּר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ כִּי בְּכָל הָעוֹף הַקָּרֵב נֶאֱמַר "לֹא יַבְדִּיל" (ויקרא א יז). וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ"ד:י"ד), הֶרְאָה לוֹ הקב"ה שֶׁמַּבְדִּילִין בְּעוֹלַת הָעוֹף וְאֵין מַבְדִּילִין בְּחַטַּאת הָעוֹף:

ויקח לו את כל אלה. רבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן את כל אלה ונאמר להלן ״‎והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה״‎.

ויבתר אתם. י״‎מ כך דרך קרבנות לנתחם כדכתיב ונתח אותה וגו'.

ואת הצפר לא בתר. שהרי אין בו רק שיסוע ולא יבדיל, לפי שקטנים הם והנתחים קטנים יותר מדאי ואין נראין לכלום.

ד״‎א ויבתר אתם הוצרך ליתן מן הבהמות החצי פרוס מזה והחצי פרוס מזה לפי שממין כל אחד מהן היה ג'. ואת הצפר לא בתר שנים היו ויכול להניחם שלמים אחד מכאן ואחד מכאן.