וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃

וַאֲמָר יְיָ אֱלֹהִים בְּמָה אִידַע אֲרֵי אֵרְתִנַהּ

בַּמָּה אֵדַע. כִּי אוּלַי יֶחֶטְאוּ הַבָּנִים וְלֹא יִזְכּוּ לִירַשׁ.

בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. רז״ל אָמְרוּ (נְדָרִים לב) בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר אַבְרָם ״בַּמָּה אֵדַע״ נֶעֱנַשׁ בְּ״יָדֹעַ תֵּדַע״, וְהַשֵּׂכֶל יְמָאֵן לְקַבֵּל דְּרוּשׁ זֶה שֶׁיִּסְבְּלוּ בָּנָיו עֹנֶשׁ גָּדוֹל כָּזֶה בַּעֲבוּר הָאוֹת שֶׁשָּׁאַל אַבְרָם, וְאַבְרָם עַצְמוֹ לֹא קִבֵּל שׁוּם עֹנֶשׁ וְשִׁנֵּי בָנָיו תִּקְהֶינָה. עַל כֵּן לִבִּי אוֹמֵר וְגוֹמֵר שֶׁגָּלוּת מִצְרַיִם הָיוּ לוֹ סִבּוֹת אֲחֵרוֹת וְנֶחְלְקוּ בּוֹ רז״ל, וְתִמְצָא כָּל הַדֵּעוֹת בַּמַהֲרִי״א כִּי יָדוֹ קִבְּצָם, הֵן קָצְרָה אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת מֵהַעֲלוֹת עָלֶיהָ כָּל הַדֵּעוֹת הָהֵם. אַךְ שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה קָשֶׁה לוֹ: יִהְיֶה הַטַּעַם אֶל הַגָּלוּת מַה שֶּׁיִּהְיֶה, לָמָּה זֶה הִגִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשׂוֹרָה רָעָה זוֹ לְאַבְרָם לְצַעֲרוֹ בְּחִנָּם? עַל זֶה אָמַר שֶׁבַּעֲוֹן ״בַּמָּה אֵדַע״ שֶׁרָצָה לֵידַע דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ צֹרֶךְ לֵידַע, כִּי מַה לּוֹ לְבַקֵּשׁ אוֹת עַל דְּבַר ה׳, עַל כֵּן נֶעֱנַשׁ בְּ״יָדֹעַ תֵּדַע״ שֶׁהוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר לְצַעֲרוֹ, וְזֶה גַּם כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

וּבְעִנְיָן זֶה שֶׁשָּׁאַל אַבְרָם, תָּמְהוּ רַבִּים לָמָּה שָׁאַל אוֹת עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ וְלֹא שָׁאַל אוֹת עַל הַבְטָחַת הַזֶּרַע. וַאֲנִי שׁוֹאֵל עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת, לָמָּה לֹא שָׁאַל אוֹת עַל הָאָרֶץ מִיָּד כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפַעַם רִאשׁוֹן ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳ (בראשית יב:ז). גַּם בִּסְפֵקוֹת אֵלּוּ רַבּוּ הַדֵּעוֹת. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהָאוֹת אֲשֶׁר שָׁאַל לֹא שֶׁהָיָה אַבְרָם מְסֻפָּק בְּיִעוּד הָאֵל יִתְבָּרַךְ, זוּלַת שֶׁרָצָה שֶׁיִּכְרוֹת לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית לְסַלֵּק מֵעָלָיו כָּל טוֹעֵן וּמְעַרְעֵר. לְפִי שֶׁלְּמַעְלָה אָמַר לוֹ ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן״, מַשְׁמַע מַתָּנָה בְּעָלְמָא, וְעַל זֶה לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ אַבְרָהָם כְּרִיתוּת בְּרִית, כִּי מִי יְעַרְעֵר עַל הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר נָתַן לוֹ ה׳, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ וּבְיָדוֹ לָתֵת הָאָרֶץ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ״ (בראשית טו:ז), מַשְׁמַע שֶׁנְּתִינָה זוֹ שֶׁהִזְכִּיר הַיְינוּ תּוֹרַת יְרֻשָּׁה. לְפִי שֶׁנֹּחַ כְּשֶׁחִלֵּק הָאָרֶץ לְבָנָיו נָתַן אֶרֶץ כְּנַעַן לִבְנֵי שֵׁם, וְעַתָּה בָּא אֵלֶיהָ בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה. אָז חָשַׁב אַבְרָם שֶׁמָּא שְׁאָר יוֹרְשָׁיו שֶׁל שֵׁם יְעָרְרוּ עַל חֶלְקָם, כִּי בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַרְפַּכְשַׁד וְאַשּׁוּר וְלוּד וַאֲרָם (בראשית י:כב), וְאַבְרָם יָצָא מִן אַרְפַּכְשָׁד, וְשֶׁמָּא שְׁאָר בְּנֵי שֵׁם יְעָרְרוּ עַל הַיְרֻשָּׁה. עַל כֵּן אָמַר ״בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה״ (בראשית טו:ח) - מַה הָאוֹת שֶׁאֲנִי לְבַד הַיּוֹרֵשׁ בְּלִי עֵרְעוּר. וּבָאָה לוֹ הַתְּשׁוּבָה ״קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת״ וְגוֹ׳ (בראשית טו:ט). כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּרַת ה׳ לְאַהֲרֹן בְּרִית מֶלַח עוֹלָם (במדבר יח:יט) לְסַלֵּק מֵעָלָיו עִרְעוּר שֶׁל קֹרַח, כָּךְ כָּרַת ה׳ בְּרִית לְאַבְרָם לְסַלֵּק מֵעָלָיו כָּל טוֹעֵן וּמְעַרְעֵר, כִּי זֹאת לְפָנִים לְחֹק שֶׁכָּל כּוֹרְתֵי בְּרִית עוֹבְרִים בֵּין הַגְּזָרִים כַּנּוֹדָע.