בְּרֵאשִׁית י״ד · כ״א

תן לי הנפש. מִן הַשְּׁבִי שֶׁלִּי שֶׁהִצַּלְתָּ, הַחֲזֵר לִי הַגּוּפִים לְבַדָּם:

וַאֲמַר מַלְכָּא דִסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשָׁתָא וְקִנְיָנָא (סַב) דְבַר לָךְ

תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכוּשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הוּא אוֹמֵר לוֹ וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ, הֲלֹא לָקוּחַ הוּא אֶצְלוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּתוֹרַת מַתָּנָה, כִּי מֵאָמְרוֹ ״קַח לָךְ״ מַגִּיד כִּי צָרִיךְ הוּא לְהַסְכִּים שֶׁיִּקָּחֶנּוּ, וְזֶה מְנַגֵּד לְאָמְרוֹ ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ״?

אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל (ב״ק קטז), וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן, שַׁיָּרָא שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס וּטְרָפָהּ, וְעָמַד אֶחָד וְהִצִּיל - הִצִּיל לָאֶמְצַע, וְאִם אָמַר ״אֲנִי מַצִּיל לְעַצְמִי״ - הִצִּיל לְעַצְמוֹ. וּמְפָרֵשׁ רַב אָשֵׁי כְּשֶׁיְּכוֹלִין לְהַצִּיל בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא עַל יְדֵי הַדְּחָק, לָזֶה אִם הִצִּיל סְתָם - לָאֶמְצַע, פֵּרוּשׁ: כָּל אֶחָד יַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ וְיִטְּלֶנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. וְאִם אָמַר ״לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל״ וְשָׁמְעוּ בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא וְשָׁתְקוּ, גִּלּוּ דַּעְתָּם דְּאִיַּאוּשׁ וְלֹא מָסְרוּ עַצְמָן, וּלְעַצְמוֹ הִצִּיל, עַד כָּאן. וְסָבַר מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁהוּא לֹא נִתְיָאֵשׁ וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְהַצִּיל וְיִשְׂכֹּר גְּיָסוֹת עָלָיו, וּכְשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם לְהַצִּיל, הֲגַם שֶׁיֹּאמַר שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ מַצִּיל - אֵינוֹ מוֹעִיל, וְצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע מֶלֶךְ סְדוֹם דְּבָרָיו וְיַסְכִּים, וְזוּלַת זֶה לָאֶמְצַע הִצִּיל וְלֹא יִטּוֹל אֶלָּא מַה שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא לוֹט וּרְכוּשׁוֹ. וְתִמְצָא שֶׁמֶּלֶךְ סְדוֹם הָיָה מַחְזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, שֶׁכֵּן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ וְזֶה לְשׁוֹנָם (בראשית רבה פמ״ג): ״וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדוֹם״ וְגוֹ׳, הִתְחִיל מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ וַאֲנִי יָרַדְתִּי לַחֵמָר וְנִצַּלְתִּי, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהֶחְזִיק עַצְמוֹ בְּבַעַל הַיְּכֹלֶת.

וּבָזֶה יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: אֲנִי כְּפִי סְבָרָתִי לָאֶמְצַע הִצַּלְתָּ, כִּי לֹא נִתְיָאַשְׁתִּי וְלֹא הוֹדַעְתַּנִי שֶׁאַתָּה מַצִּיל לְעַצְמְךָ וְשָׁתַקְתִּי, אֶלָּא לְפִי סְבָרָתְךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן מַעֲשֵׂר נִרְאֶה שֶׁאַתָּה סוֹבֵר שֶׁאֵין מְצִיאוּת לִי לְהַצִּיל אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק, וּבָזֶה אֵינְךָ צָרִיךְ לְגַלּוֹת דַּעְתְּךָ. לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִכָּנֵס בְּמַחְלֹקֶת נַסְכִּימָה יַחַד לְפַשֵּׁר: אַתָּה תְּבַטֵּל זְכוּתְךָ וְתַחְלִיט לִי הַנֶּפֶשׁ, וַאֲנִי אֲבַטֵּל זְכוּתִי וְאַחְלִיט לְךָ הָרְכוּשׁ קָחֶנּוּ לָךְ, וְהָבֵן. וְהוּא הַפָּחוּת טוֹעֶה הָיָה, כִּי מְשֻׁלָּל הוּא מֵהַצָּלָה, וְלֹא חָלַק רַב אָשֵׁי אֶלָּא בְּגַיִס שֶׁטָּרַף וְהָלַךְ לוֹ, אֲבָל בַּמְּצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ כְּבָר הֶעֱרִיכוּ מִלְחָמָה וְאָבְדוּ וְאֵין לְךָ ״אֵינָן יְכוֹלִין לְהַצִּיל״ בָּזֶה, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בְּמִעוּטָן וְנִתְיָאֲשׁוּ וַדַּאי, וּבְטַעֲנַת שֶׁקֶר הוּא בָּא בְּכִשְׁכּוּשׁ זְנָבוֹ. וְתִמְצָא שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ רַב אָשֵׁי שֶׁיֹּאמַר בְּפֵרוּשׁ ״לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל״ אֶלָּא דַּוְקָא בְּיָכוֹל לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק, אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״לְעַצְמִי״ וְכוּ׳, וְכֵן הוּא מְבֹאָר שָׁם. וְאִם כֵּן הֲגַם שֶׁיֹּאמַר אַחַר כָּךְ ״יָכוֹל הָיִיתִי לְהַצִּיל״ אֵין טַעֲנָתוֹ טַעֲנָה, וְכֵן פָּסְקוּ רַמְבַּ״ם (הלכות גזלה ואבדה פרק י״ב) וְהָרֹא״שׁ.

וְתִמְצָא שֶׁרָמְזוּ עִנְיָן [זֶה] רַזַ״ל בְּמֶתֶק לְשׁוֹנָם בְּאָמְרָם ״מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ״, פֵּרוּשׁ: שֶׁאַחַר שֶׁרוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁנִּטַּל רֹאשׁוֹ, עֲדַיִן הוּא מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, כִּי בִּהְיוֹתוֹ בְּכָל תּוֹקֶף מַלְכוּתוֹ וְאַרְבָּעָה מְלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵי הָאַרְבָּעָה מְלָכִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אַחַר הוֹרָדַת עֶדְיוֹ הֲיָכוֹל יוּכַל לְהַצִּיל. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הִצִּיל לְעַצְמוֹ וְקָנָה הַכֹּל, וְלָזֶה נָתַן מַעֲשֵׂר מִכֹּל, שֶׁהֲגַם שֶׁיְּוַתֵּר לְמֶלֶךְ סְדוֹם, אָדָם רַשַּׁאי בְּשֶׁלּוֹ, לֹא בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהוּא שֶׁל גָּבוֹהַּ.