בְּרֵאשִׁית י״ד · כ׳

אשר מגן. אֲשֶׁר הִסְגִּיר, וְכֵן אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל (הושע י"א):

ויתן לו. אַבְרָהָם מעשר מכל אֲשֶׁר לוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה כֹהֵן:

וּבְרִיךְ אֵל עִלָאָה דִמְסַר סָנְאָיךְ בִּידָךְ וִיהַב לֵיהּ חַד מִן עַשְׂרָא מִכֹּלָא

מגן. כמו נתן, וכן "עטרת תפארת תמגנך" (משלי, ד, ט), והמ"ם שרש, ואברם הוציא המעשר לכבוד השם, ולא מצא אדם לתתם לו כמלכי צדק:

וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל אַבְרָהָם לֹא רָצָה לָקַחַת לְעַצְמוֹ מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל אֲבָל חֵלֶק הַגָּבוֹהַּ הִפְרִישׁ לְתִתּוֹ לַכֹּהֵן וּמֶלֶךְ סְדוֹם יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם אֶל עֵמֶק שָׁוֶה לְכַבְּדוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ עַד שָׁלֵם שֶׁהוֹצִיא מַלְכִּי צֶדֶק לֶחֶם וְיַיִן לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו וְלֹא בִּקֵּשׁ מֶלֶךְ סְדוֹם מִמֶּנּוּ דָּבָר אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה נְדִיבַת לִבּוֹ וְצִדְקָתוֹ שֶׁנָּתַן הַמַּעֲשֵׂר אָז בִּקֵּשׁ גַּם הוּא הַנֶּפֶשׁ בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וְאַבְרָהָם בָּטַח בֵּאלֹהָיו שֶׁיִּתֵּן לוֹ עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְלֹא רָצָה לָקַחַת מִמֶּנּוּ דָּבָר וְהֵשִׁיב לוֹ כָּל רְכוּשׁ סְדוֹם שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְכָל רְכוּשׁ עֲמֹרָה לְהָשִׁיב אוֹתוֹ לִבְעָלָיו כִּי בַּכֹּל בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַנֶּפֶשׁ וּבַכֹּל הָיְתָה טַעֲנָתוֹ שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֵם הֶעֱשִׁירוּ אֶת אַבְרָם וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַנִּזְכָּרִים לְפִי חֶרֶב הִכּוּ אוֹתָם וְלֹא לָקְחוּ מֵעָרֵי הַמְּלָכִים רַק רְכוּשׁ סְדוֹם וַעֲמֹרָה כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאִבְּדוּ מַלְכֵיהֶם נִשְׁאֲרוּ עֲזוּבוֹת עָרֵיהֶם וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה זֶה מָה שֶׁאָמַר "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ" יִשָּׁאֵר בְּיָדִי מִכָּל הָרְכוּשׁ הַבָּא אֵלַי מִכֻּלְּכֶם "וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ" בִּרְכוּשְׁךָ שֶׁנָּתַתָּ אַתָּה לִי:

וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן. פֹּעַל זֶה שֶׁפָּעַל לְהַגְבִּיר אַבְרָהָם עַל אוֹיְבָיו הוּא בְּרָכָה לוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בּוֹ יִשְׂמַח בְּמַעֲשָׂיו בַּאֲבוֹד רְשָׁעִים וּבַעֲלוֹז צַדִּיקִים, כְּעִנְיָן "שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאוּמִּים כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ" (תהלים קיז:א-ב).

ויתן לו מלכי צדק לאברהם מעשר מכל. מלכי צדק הועבר מן הכהונה ונתנה לאברהם לפי שהקדים אברהם להקב״‎ה בברכתו כדכתיב נשבע ה׳‎ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ואם תפרש להפך שנתן אברהם למלכי צדק מעשר נמצאת אומר אברהם עכב לעצמו מן השלל וכבר אמר הוא אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'.

וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן. רַזַ״ל אָמְרוּ (נדרים לב:) שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל אֲשֶׁר אִחֵר בִּרְכַּת ה׳ וְהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם, וְנִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַכְּהוּנָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁטַּעַם שֵׁם הוּא שֶׁלָּקַח סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַבְרָהָם הוּא מֵעַצְמוֹ הִכִּיר בּוֹרְאוֹ וְהִשְׁתַּדֵּל בֶּאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵלָיו יֵאוֹת הַבְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ לַה׳ שֶׁנִּתְרַצָּה בּוֹ, וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת. וּלְלַמֵּד הוּא בָּא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְרַצֶּה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמִּתְרַצֶּה בּוֹ קוֹדֵם, וְהוּא אָמְרוֹ ״בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן״ שֶׁהוּא הִכְשִׁיר עַצְמוֹ לִהְיוֹת עֶבֶד לְאֵל עֶלְיוֹן, וְלָזֶה ״בָּרוּךְ הוּא אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן״ וְגוֹ׳. וְדֶרֶךְ זֶה לֹא יֻצְדַּק אֶלָּא בַּמְּבוֹרָךְ קוֹדֶם. וּכְפִי זֶה לֹא נֶעֱנַשׁ שֵׁם אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְהוּא כֹהֵן״. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל הַנִּשְׁמָע מִשִּׁטְחִיּוּת הַמַּאֲמָר, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁלֹּא חָשׁ לְהַקְדִּים עֶבֶד לְרַבּוֹ, הֲגַם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְטוֹבָה, וּמָצִינוּ שֶׁיַּעֲנִישׁ ה׳ עַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.