בְּרֵאשִׁית י״ד · י״ח

ומלכי צדק. מִ"אַ הוּא שֵׁם בֶן נֹחַ (נדרים ל"ב):

לחם ויין. כָּךְ עוֹשִׂים לִיגִיעֵי מִלְחָמָה, וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל שֶׁהָרַג אֶת בָּנָיו. ומִ"אַ רָמַז לוֹ עַל הַמְּנָחוֹת וְעַל הַנְּסָכִים שֶׁיַּקְרִיבוּ שָׁם בָּנָיו:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם אַפֵּיק לְחֵם וַחֲמָר וְהוּא מְשַׁמֵשׁ קֳדָם אֵל עִלָאָה

ומלכי צדק. נקרא כן בעבור שהוא מלך על מקום צדק וי"א כי הוא שם

ושלם הוא ירושלים והעד "ויהי בשלם סכו" (תהלים עו ג):

והוא כהן. כדברי המתרגם ארמית וכן כל כהן והעד "וכהנו לי" (שמות כח מא) ופי' "על דברתי מלכי צדק" בספר תהלות (תהלים קי, ד) כי כהוגן דבר ויפה עשה שברך אברם בתחלה בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו ואחר כן אמר וברוך השם שעזרו ונתן צריו בידיו:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הִיא יְרוּשָׁלַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו ג) "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ", וּמַלְכָּהּ יִקָּרֵא גַּם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ "אֲדֹנִי צֶדֶק" (יהושע י א), כִּי מֵאָז יָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא מִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת בְּאֶמְצַע הַיִּשּׁוּב, אוֹ שֶׁיָּדְעוּ מַעֲלָתוֹ בְּקַבָּלָה שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁשָּׁם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הקב"ה שֶׁנִּקְרָא "צֶדֶק". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ"ג:ו'), הַמָּקוֹם הַזֶּה מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו, וּמַלְכִּי צֶדֶק, אֲדוֹנִי צֶדֶק, נִקְרֵאת יְרוּשָׁלִַם צֶדֶק, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א כא) "צֶדֶק יָלִין בָּהּ":

וְהִזְכִּיר וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן לְהוֹדִיעַ כִּי אַבְרָהָם לֹא הָיָה נוֹתֵן מַעֲשֵׂר לְכֹהֵן לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע בּוֹ שֶׁהוּא כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן נָתַן לוֹ הַמַּעֲשֵׂר לִכְבוֹד הַשֵּׁם. וְהָרֶמֶז לְאַבְרָהָם מִזֶּה כִּי שָׁם יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וְשָׁם יוֹצִיא זַרְעוֹ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה, וְשָׁם יְבָרְכוּ אֶת ה'. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (נדרים לב) שֶׁאוֹמְרִים כִּי מַלְכִּי צֶדֶק הוּא שֵׁם בֶן נֹחַ, הָלַךְ מֵאַרְצוֹ לִירוּשָׁלִַם לַעֲבֹד שָׁם אֶת ה', וְהָיָה לָהֶם לְכֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, כִּי הוּא אֲחִי אֲבִיהֶם הַנִּכְבָּד, כִּי יְרוּשָׁלַיִם מִגְּבוּל הַכְּנַעֲנִי הִיא מֵעוֹלָם. וְרַשִׁ"י כָּתַב לְמַעְלָה (יב ו) "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ", הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם זְקֵנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל שֵׁם נָפְלָה כְּשֶׁחִלֵּק נֹחַ לְבָנָיו אֶת הָאָרֶץ (ספרא קכו), שֶׁנֶּאֱמַר "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". וְאֵין זֶה נָכוֹן, כִּי "גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידוֹן" (בראשית י':י"ט) יִכְלֹל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּגְבוּל בְּנֵי שֵׁם בַּמִּזְרָח מִמַּשָּׂא רָחוֹק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם חִלֵּק נֹחַ לְבָנָיו הָאֲרָצוֹת וְנָתַן לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה זֶה כִּ"מְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו", וְיָשְׁבוּ בָּהּ בְּנֵי כְּנַעַן עַד אֲשֶׁר יַנְחִיל אוֹתָהּ הַשֵּׁם לְזֶרַע אוֹהֲבוֹ, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר (רמב"ן על בראשית י':ט"ו):

וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן בַּעֲבוּר הֱיוֹת בְּכָל הָעַמִּים כֹּהֲנִים מְשָׁרְתִים לַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים "אֵלִים", כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו יא) "מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים", יִקָּרֵא הקב"ה "אֵל עֶלְיוֹן". וְעִנְיָנוֹ, הַתַּקִּיף הַגָּבוֹהַּ עַל כָּל גְּבוֹהִים, כְּמוֹ "יֶשׁ לְאֵל יָדִי" (בראשית ל"א:כ"ט). וּמַלְכִּי צֶדֶק לֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, אֲבָל אַבְרָהָם אָמַר "ה' אֵל עֶלְיוֹן" (בראשית י"ד:כ"ב):

ומלכי צדק מלך שלם - לכך הפסיק בין: ויצא מלך סדום ל -ויאמר מלך סדום וכתב בינתיים: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום כשאמר לו בלעדי רק אשר אכלו הנערים שאמר אכלו הנערים ולא אמר אכלנו, כי הוא אכל משל מלכי צדק.

הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן. לְשָׁבֵי הַמִּלְחָמָה הָעֲיֵפִים.

וְהוּא כֹהֵן. וְלוֹ הָיָה נָאֶה לְבָרֵךְ.

הוציא לחם ויין לפום ריהטא היה לו לכתוב ויאמר מלך סדום אל אברם תיכף אחר ויצא מלך סדום לקראתו אלא לפי שהיה אברהם עתיד לומר אם מחוט ועד שרוך נעל ויאמרו השומעים אם כדבריו של אברהם ממה מתפרנס הוא וכל בני חילו ולכך הפסיק וכתב בינתיים ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ללמדנו כי אמת השיב אברהם למלך סדום אם אקח מכל אשר לך אך נהנה משל מלכי צדק. ד״‎א ומלכי צדק, הוציא לחם ויין שהיה טבל כדי שיפריש מהן אברהם מעשר שכן מצינו אברהם כהן היה כמו שפירש.

וּמַלְכִּי צֶדֶק וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (נדרים לב:) כִּי הוּא שֵׁם. וְטַעַם שֶׁהִפְסִיק בְּעִנְיַן מֶלֶךְ שָׁלֵם בֵּין יְצִיאַת מֶלֶךְ סְדוֹם לְהוֹדָעַת דְּבָרָיו אֶל אַבְרָהָם וְכוּ׳, לְהַגִּיד שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים מַה בֵּינָם לְבֵין הָרְשָׁעִים, כִּי מֶלֶךְ סְדוֹם יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם לִרְאוֹת פָּנָיו רֵיקָם, הֲגַם שֶׁאֵלָיו יְחֻיַּב לְהַקְבִּיל פְּנֵי אַבְרָהָם בְּמִנְחָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָרָשָׁע יָצָא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת, וְשֵׁם הַצַּדִּיק מִבְּלִי חִיּוּב נְדִיבוּת יָעַץ וְהִקְבִּיל פָּנָיו בְּלֶחֶם וָיָיִן.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כח:) קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי רַבָּנָן, וְלָזֶה הוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב, כִּי אַבְרָהָם שַׂר וְגָדוֹל וּמְכֻבָּד בְּעֵינֵי הַכֹּל הָיָה, וּכְשֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ מֶלֶךְ סְדוֹם מִן הַסְּתָם יְקַבֵּל פָּנָיו בִּתְשׁוּרַת לֶחֶם לוֹ וְלַעֲבָדָיו וְאַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ, וּלְצַד כִּי אַבְרָהָם יִפְרֹשׁ מִמַּאֲכָלָם, מֵהַלֶּחֶם מִשּׁוּם פַּת שֶׁל גּוֹיִם, וְהַיַּיִן מִשּׁוּם סְתָם יֵינָם, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְנִשְׁתַּדֵּל מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּרַת הָאֲכִילָה עַל יַד נֶאֱמָן שֶׁהוּא שֵׁם וּמִיָּדוֹ שֶׁל שֵׁם לְיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְחִדּוּשׁ הִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁאֲפִלּוּ לֶחֶם וְיַיִן שֶׁאֵינָן אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן הִקְפִּיד אַבְרָהָם, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲשַׁשׁ אִסּוּר תּוֹרָה.

עוֹד יִרְצֶה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ טַעַם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ עָלָה עַל דַּעַת מֶלֶךְ סְדוֹם לוֹמַר לְאַבְרָהָם ״וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ״ וְלֹא שָׁאַל הַכֹּל, לָזֶה אָמַר וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדוֹם לִקְרָאתוֹ וְאַחַר צֵאתוֹ יָצָא מֶלֶךְ שָׁלֵם וְכוּ׳, וְנָתַן לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל. מִזֶּה הִרְגִּישׁ מֶלֶךְ סְדוֹם, כִּי הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי קִנְיָנָיו הֵם, שֶׁאֵין אָדָם מְעַשֵּׂר מִמַּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לָזֶה שָׁאַל מִמֶּנּוּ הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכוּשׁ אַסְכִּים לְדַעְתְּךָ שֶׁתִּקָּחֵם לְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ קַח לָךְ, וַהֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי עוֹד הָיָה לוֹ טַעֲנָה לְהַחְזִיק בַּכֹּל. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמַחְלוֹקֶת פִּשֵּׁר וְאָמַר: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכוּשׁ לֹא אֵרֵד עִמְּךָ לְדִין אֶלָּא הֲרֵינִי מַסְכִּים שֶׁתִּקָּחֶנּוּ. וְעַיֵּן טַעַם הַדָּבָר בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ״׃

וְהוּא כֹהֵן וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: הוּא כֹּהֵן, אֲבָל זַרְעוֹ אֵינוֹ כֹּהֵן, שֶׁנִּתְּנָה כְּהוּנָּה לְאַבְרָהָם, דִּכְתִיב (תהלים קי:ד) ״אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם״. וְאָמְרוֹ ״עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק״, כִּי הוּא בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וּבִרְצוֹנוֹ נָתַן הַדָּבָר לְאַבְרָהָם כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר.

וְאָמְרוֹ לְאֵל עֶלְיוֹן, לֶהֱיוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם אֱלוֹהוֹת אֶמְצָעִיִּים כַּיָּדוּעַ לַכְּסִילִים, אָמַר כִּי זֶה כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאֱלוֹהוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם אָז. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (נדרים לב:) כִּי בְּעָוֹן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת קוֹנוֹ נִטְּלָה מִמֶּנּוּ כְּהוּנָה, וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוֹ וְהוּא כֹהֵן תִּתְפָּרֵשׁ גַּם כֵּן לְמַעֵט מִשָּׁם וָהָלְאָה, שֶׁמִּעֲטוֹ הַכָּתוּב עַל חַטָּאתוֹ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וַהֲגַם שֶׁהִקְדִּים הַמִּעוּט לַחֵטְא, מַה בְּכָךְ, כִּי הַתּוֹרָה נִכְתְּבָה אַחַר כָּךְ.