בְּרֵאשִׁית י״ד · י׳

בארת בארת חמר. בְּאֵרוֹת הַרְבֵּה הָיוּ שָׁם, שֶׁנּוֹטְלִין מִשָּׁם אֲדָמָה לְטִיט שֶׁל בִּנְיָן. וּמִדְרַש אַגָּדָה שֶׁהָיָה הַטִּיט מֻגְבָּל בָּהֶם, וְנַעֲשָׂה נֵס לְמֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, לְפִי שֶׁהָיוּ בָאֻמּוֹת מִקְצָתָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִין שֶׁנִּצַּל אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא זֶה מִן הַחֵמָר, הֶאֱמִינוּ בְאַבְרָם לְמַפְרֵעַ:

הרה נסו. לְהָר נָסוּ, הֶרָה, כְּמוֹ לְהָר; כָּל תֵּבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ, הֵטִיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין הֶרָה לְהָהָרָה, שֶׁהֵ"א שֶׁבְּסוֹף הַתֵּבָה עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹם לָמֶ"ד שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, אֲבָל אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹם לָמֶ"ד וּנְקוּדָה פַּתָּח תַּחְתֶּיהָ, וַהֲרֵי הֶרָה כְּמוֹ לְהַר אוֹ כְּמוֹ אֶל הַר, וְאֵינוֹ מְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה הַר, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד נָס בַּאֲשֶׁר מָצָא הַר תְּחִלָּה, וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן הֵ"א בְרֹאשָׁהּ לִכְתֹּב הָהָרָה אוֹ הַמִּדְבָּרָה, פִּתְרוֹנוֹ כְּמוֹ אֶל הָהָר אוֹ כְמוֹ לְהָהָר, וּמַשְׁמַע לְאוֹתוֹ הַר הַיָּדוּעַ וּמְפֹרָשׁ בַּפָּרָשָׁה:

וּמֵישַׁר חַקְלַיָא בֵּירִין בֵּירִין מַסְקַן חֵימָרָא וַעֲרָקוּ מַלְכָּא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפָלוּ תַמָן וּדְאִשְׁתָּאֲרוּ לְטוּרָא עֲרָקוּ

בארות. באר בכל המקרא נובעת והיא משונה בעבור הסמיכה:

ויפלו שמה. ברצונם להמלט וכן "ויפול על פניו" (במדבר טז ד):

הרה נסו. אל ההר נסו והיא מלה זרה:

בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר בְּאֵרוֹת הַרְבֵּה הָיוּ שָׁם שֶׁנּוֹטְלִין מִשָּׁם אֲדָמָה לְטִיט הַבִּנְיָן. וּמִדְרַש אַגָּדָה שֶׁהָיָה הַטִּיט מֻגְבָּל בָּהֶן וְנַעֲשָׂה נֵס לְמֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, לְפִי שֶׁהָיוּ בָּאֻמּוֹת מִקְצָתָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים בְּאַבְרָם שֶׁנִּצַּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא זֶה מִן הַחֵמָר הֶאֱמִינוּ בְּאַבְרָם לְמַפְרֵעַ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ד:י'). וְאֵין סָפֵק כִּי פֵּרוּשׁ בֶּאֱרוֹת חֵמָר, בֶּאֱרוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם רֶפֶשׁ וְטִיט, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיהו לח ו) "וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" וְכָתוּב (תהלים מ ג) "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן", וְיִתָּכֵן שֶׁיָּצָא מִשָּׁם כָּרָאוּי בְּלֹא נֵס. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בְּמִדְרַשׁ הַהַגָּדָה הַזֶּה, כִּי הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים שֶׁעָשָׂה הקב"ה נֵס לְאַבְרָהָם, בִּרְאוֹתָם נִסּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ סְדוֹם לֹא יוֹסִיפוּ אֱמוּנָה בהקב"ה, כִּי מֶלֶךְ סְדוֹם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה, וְהִנֵּה נִסּוֹ אוֹ יְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּכָל הַנִּסִּים שֶׁיִּהְיוּ בִּכְשָׁפִים אוֹ מִקְרֶה בְּאֶפְשָׁרוּת רְחוֹקָה, וְנִסּוֹ יִתֵּן סָפֵק בְּלֵב הַמַּאֲמִינִים בְּנִסּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְאוּלַי יְפָרְשׁוּ "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ", שֶׁיָּצָא מִן הַבּוֹר כְּשֶׁעָבַר אַבְרָהָם עָלָיו, כִּי נַעֲשָׂה לוֹ נֵס לִכְבוֹד אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ לִכְבוֹדוֹ וּלְבָרְכוֹ, וְאֶפְשָׁר כִּי אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ הִבִּיט בַּבּוֹר הַהוּא כִּי חָפֵץ לְהַצִּיל הַמְּלָכִים וּלְהָשִׁיב לָהֶם רְכוּשָׁם, וְהִנֵּה נַעֲשָׂה הַנֵּס עַל יָדוֹ, וְאִם נַעֲשָׂה לְמֶלֶךְ סְדוֹם נֵס לִכְבוֹד אַבְרָהָם כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס לְאַבְרָהָם לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְנֹאמַר כִּי מֶלֶךְ עֲמֹרָה כְּבָר מֵת כַּאֲשֶׁר עָבַר אַבְרָהָם עָלָיו אוֹ שֶׁנָּפַל בְּבוֹר אַחֵר, כִּי "שָׁמָּה" רֶמֶז לָעֵמֶק:

וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדוֹם. וּבְכֵן הִתְבָּאֵר שֶׁלֹּא בָּטַח אַבְרָהָם לְהֵעָזֵר בָּם.

וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ. שְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הַנִּשְׁאָרִים:

ועמק השדים בארת פרש״‎י מדרש אגדה שהיה הטיט שורף בהם שכן כתיב ועמק השדים לשון סיד. כד״‎א ושדת אותם בשיד בשי״‎ן.

בארת בארת חמר. הבי״‎ת נקודה בסגול והאל״‎ף בחטף סגול.

ויפלו שמה מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון על פני כל אחיו נפל שהרי הבארת הנזכרים לא שהיו מלאים טיט לח אלא על שם שמוציאין מהן אדמה לעשות טיט.