בְּרֵאשִׁית י״ג · ה׳

וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃

במילים פשוטות

גם ללוט, ההולך את אברם, היה צאן ובקר ואוהלים. רש״י מדגיש את הביטוי ״ההולך את אברם״ ושואל מי גרם שהיה ללוט רכוש כזה, ומשיב: הליכתו עם אברם, כלומר בזכות שהתלווה אל אברם זכה גם הוא לעושר. אבן עזרא דן בצורת המילה ״אוהלים״. הפסוק מלמד שגם לוט התעשר, וברכתו נבעה מן החברות עם אברם. אך ריבוי הרכוש של שניהם, של אברם ושל לוט, הוא שיביא בהמשך למתח, שכן הארץ לא תוכל לשאת את שניהם יחד עם כל מקניהם. כך מניח הכתוב את היסוד להיפרדות הקרובה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ההלך את אברם. מִי גָרַם שֶׁהָיָה לוֹ זֹאת? הֲלִיכָתוֹ עִם אַבְרָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַף לְלוֹט דְּאָזִיל עִם אַבְרָם הֲוָה עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואֹהָלִים, לפי דעתי שלשון יחיד על משקל קֹדֶש והוא הנמצא והרבים "כי בָאֳהָלִים (ירמי' לה ז) כמו בַקָדָשים לא יאכל" (ויקרא כב ד) ואֹהָלים בחולם בין האל"ף והוי"ו, לשון יחיד, כמו גורל, ואם לא נמצא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל