וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃

גם ללוט, ההולך את אברם, היה צאן ובקר ואוהלים. רש״י מדגיש את הביטוי ״ההולך את אברם״ ושואל מי גרם שהיה ללוט רכוש כזה, ומשיב: הליכתו עם אברם, כלומר בזכות שהתלווה אל אברם זכה גם הוא לעושר. אבן עזרא דן בצורת המילה ״אוהלים״. הפסוק מלמד שגם לוט התעשר, וברכתו נבעה מן החברות עם אברם. אך ריבוי הרכוש של שניהם, של אברם ושל לוט, הוא שיביא בהמשך למתח, שכן הארץ לא תוכל לשאת את שניהם יחד עם כל מקניהם. כך מניח הכתוב את היסוד להיפרדות הקרובה.