בְּרֵאשִׁית י״ב · ד׳

וַאֲזַל אַבְרָם כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּהּ יְיָ וַאֲזַל עִמֵּהּ לוֹטּ וְאַבְרָם בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּמִפְקֵהּ מֵחָרָן

וילך אתו לוט לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו כמו שאמרו רבותינו היה לו לוט כבן בית.

ואברם בן חמש ושבעים שנה מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים.

בצאתו מחרן פעם שניה כדאיתא בסדר עולם חזר לחרן ועשה שם חמש שנים כדכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בְּסָמוּךְ בְּסֵדֶר הוֹדָעַת הַהֲלִיכָה (בראשית יב:ה) ״וַיִּקַּח אַבְרָם וְגוֹ׳ וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת״ וְגוֹ׳.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לְהוֹדִיעַ חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּב אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא בִּגְמַר דִּבְרֵי ה׳ ״לֶךְ לְךָ״ תֵּכֶף ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם״, וְלֹא נִתְעַכֵּב לְשׁוּם סִבָּה וְעָזַב אֶת אָבִיו וּמוֹלַדְתּוֹ. וְשִׁעוּר תֵּבַת כ״ף ״כַּאֲשֶׁר״, הוֹדָעַת הַזְּמַן שֶׁהָיָה סָמוּךְ לִדְבַר ה׳ אֵלָיו. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי לוֹט לְצַד דְּבֵקוּתוֹ בְּאַבְרָהָם הָלַךְ אִתּוֹ, פֵּרוּשׁ: לֹא לְצַד קִיּוּם מַאֲמַר ה׳ אֶלָּא רָאָהוּ הוֹלֵךְ וְהָלַךְ עִמּוֹ. וְכַוָּנָתוֹ בְּהוֹדָעָה זוֹ כִּי הֲגַם שֶׁנִּתְחַכֵּם אַבְרָהָם לַחְפֹּז לָלֶכֶת לְבַל יִתְחַבְּרוּ עִמּוֹ מִמּוֹלַדְתּוֹ וּמִבֵּית אָבִיו, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל בְּעֵרֶךְ פְּרָט זֶה, וְהָלַךְ אִתּוֹ לוֹט.

עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ הַבְטָחוֹת תּוֹעֲלִיּוֹת הַרְבֵּה כְּשֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מֵאַרְצוֹ וְכוּ׳, אִם כֵּן הֲגַם שֶׁיֵּלֵךְ יִסְבּוֹר הָרוֹאֶה כִּי אֵין לְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה עַל זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים כְּשֶׁיִּרְאֶה כָּל הַתּוֹעֲלִיּוֹת יְמַהֵר לִסַּע. לָזֶה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב צִדְקוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, כִּי מַה שֶׁהָלַךְ לֹא לְצַד הַבְטָחוֹת הָאֲמוּרוֹת אֶלָּא לַעֲשׂוֹת דְּבַר ה׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וְלֹא ״כַּאֲשֶׁר אָמַר״ כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״וַיֹּאמֶר ה׳״ לְאַמֵּת כִּדְבָרֵינוּ. וְהוּא, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָל מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב דִּבּוּר יַגִּיד עַל דָּבָר קָשֶׁה, וְהָאֲמִירָה הִיא רַכָּה. וְכָאן הִזְכִּיר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״וַיֹּאמֶר ה׳״ לְצַד שֶׁכָּל הַדָּבָר הוּא לַהֲנָאַת אַבְרָהָם, וּבְמַעֲשֵׂה אַבְרָהָם אָמַר ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר״, פֵּרוּשׁ שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר לְצַד גְּזֵרַת מֶלֶךְ עָלָיו וְלֹא לַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְשָׁךְ לוֹ.

עוֹד יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ כִּי אַבְרָהָם הָלַךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳ בְּסָמוּךְ, וּמַה נֶאֱמַר בְּדִבְרֵי ה׳? ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר יָבֹא שָׁמָּה, וְאַף עַל פִּי כֵן הָלַךְ מֵאַרְצוֹ וְסָמַךְ עַל מַה שֶׁיּוֹדִיעֵהוּ ה׳ כְּשֶׁיִּרְצֶה, מִבְּלִי חֲשׁוֹב לוֹמַר, אֵיךְ אֵצֵא מֵהָעִיר קוֹדֶם שֶׁנֵּדַע הַמָּקוֹם? וְזֶה נִסָּיוֹן גָּדוֹל. וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ הַכָּתוּב הוֹצָאַת אֶת אֲשֶׁר עִמּוֹ, שֶׁלֹּא נִסָּה ה׳ אוֹתָם בְּדָבָר זֶה אֶלָּא הוֹדִיעַ הַמָּקוֹם וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה וַיִּקַּח אַבְרָם וְגוֹ׳ וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנָעַן, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי ה׳ הוֹדִיעוֹ הַמָּקוֹם כִּי הוּא מוּבָן מֵעַצְמוֹ.