וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ונברכו בך. יֵשׁ אַגָּדוֹת רַבּוֹת, וְזֶהוּ פְשׁוּטוֹ, אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ תְּהֵא כְּאַבְרָהָם, וְכֵן כָּל וְנִבְרְכוּ בְךָ שֶׁבַּמִּקְרָא, וְזֶה מוֹכִיחַ בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (בר' מ"ח):
וֶאֱבָרֵךְ מְבָרְכָךְ וּמְלַטְטָךְ אֵילוּט וְיִתְבָּרֲכוּן בְּדִילָךְ כֹּל זַרְעֲיַת אַרְעָא
מברכיך. רבים:
ומקללך. יחיד:
ונברכו - לשון מבריך ומרכיב, כלומר, יתערבו במשפחתך משפחות האדמה, שהרי משקל רפי הוא.
ואברכה מברכיך אל תחשוב בלבך לומר אין לי קרוב וגואל בארץ כי אני אוהבך אאהב, ומשנאיך אשנא.
ואברכה מברכיך ומקללך אאר וא״ת במקום אחר מצינו שקדמה קללה לברכה כדכתיב אורריך ארור, לפי שהצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה. אלא י״ל קרא פתח בברכה ברישא כדכתיב והיה ברכה ואיידי דקאי בברכה נקט נמי ואברכה מברכיך והדר נקט ומקללך אאר. ומקללך. לשון יחיד ללמדך שמברכין מרובין על המקללים. [ומקללך אאר אברהם ידוע היה שהוא אהוב ולא יקללוהו רבים כתוב לשונו בל׳ יחיד]. ונברכו משקל רפה, לשון ״מברכך ומרכיב״ (שביעית ב,ו), כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם ולפיכך כתב כאן משפחת האדמה.
וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָאֹר מְקַלְלֶיךָ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, כִּי ״לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב״ (משלי טז א), קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא אֵיזוֹ דִּבּוּר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, כִּי הוּא מַעֲרִיכוֹ תְּחִלָּה בַּלֵּב וּבַמַּחֲשָׁבָה. וְיָדוּעַ שֶׁלְּטוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו יח) ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״, וּכְתִיב (ישעיה סה כד) ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו בִּשְׁאֵלָתוֹ וּבְבַקָּשָׁתוֹ, כְּבָר הָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ לְבַקֵּשׁ עַל כָּכָה, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא, לְאַפּוֹקֵי בָּשָׂר וָדָם הַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ בִּשְׂפָתָיו כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לְבָבוֹת, מְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כ ה) ״יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז א) ״לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״. רָצָה לְתַקֵּן בָּזֶה קֻשְׁיָא זוֹ, וְהוּא: אִם בֶּאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא שְׁאֵלָתוֹ אַחַר שֶׁנֶּעֱרַךְ הַדָּבָר בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, אִם כֵּן לָמָּה זֶה צִוָּה ה׳ עַל הַתְּפִלָּה בַּפֶּה? עַל זֶה אוֹמֵר ״וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״, כִּי זֹה מַתַּת ה׳ הוּא שֶׁנָּתַן מַעֲנֵה לָשׁוֹן לָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סד.) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, לְפִי שֶׁנִּמְשָׁלִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים אֵצֶל אָבִיו. אִם הוּא מְבַקֵּשׁ דָּבָר מֵאָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהַבֵּן צָרִיךְ, מִכָּל מָקוֹם רוֹצֶה הָאָב שֶׁיּוֹצִיא הַבֵּן מִפִּיו מְבֻקָּשׁוֹ, לְפִי שֶׁהָאָב מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּדִבּוּר שִׂפְתֵי הַבֵּן. כָּךְ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (שיר השירים ב יד) ״הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב״ לָגֶשֶׁת לִי. וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהִתְנַהֵג עִמָּנוּ כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים שֶׁאֵין מַנִּיחִין לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם הַרְבֵּה, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יָבִינוּ כַּוָּנַת הַשּׁוֹאֵל אוֹמְרִים לוֹ ״קַצֵּר דְּבָרֶיךָ״ אוֹ ״כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וָצֵא״. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ אֵינוֹ כֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כא ג) ״תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה״, לְפִי שֶׁאָנוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כְּשַׁעֲשׁוּעַ יֶלֶד וּבֵן יַקִּיר. זֶה שֶׁאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״, מִכָּל מָקוֹם כָּל ״עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״, כִּי לֹא מָנַעְתִּי מֵהֶם אֲרֶשֶׁת שִׂפְתוֹתֵיהֶם.
וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר, ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״ (תהלים סו:יח). וְשֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁגַּם לְעִנְיַן הַטּוֹבָה הוּא כֵן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי״ (תהלים סו:יט). כִּי אֵצֶל הַתְּפִלָּה אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל תְּפִלָּתִי אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הוֹצֵאתִי הַדִּבּוּר מִפִּי. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן אֵיפֹה, לָמָּה בִּקֵּשׁ ה׳ מִיָּדִי ״רְמֹס חֲצֵרָי״ (ישעיהו א:יב) לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, עַל זֶה אָמַר ״בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי״ (תהלים סו:כ). כִּי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחַסְדּוֹ לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחָפֵץ בַּאֲרֶשֶׁת שְׂפָתַי כָּאָמוּר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״ (בראשית יב:ג), כִּי הַמְבָרֵךְ אוֹתְךָ חוֹשֵׁב בָּהּ בְּלִבּוֹ קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא הַבְּרָכָה מִפִּיו, וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה חֲשׁוּבָה כְּמַעֲשֶׂה, עַל כֵּן אֲנִי מְבָרְכוֹ קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיא הַבְּרָכָה מִפִּיו. אֲבָל בַּמְקַלְּלִים אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא ״וּמְקַלֶּלְךָ״ - לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא הַקְּלָלָה מִפִּיו אָז ״אָאֹר אוֹתוֹ״, אֲבָל לֹא קֹדֶם שֶׁהוֹצִיאָהּ מִפִּיו, כִּי מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה.
טַעַם אַחֵר לַדָּבָר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מוֹרִיק מִכְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ לְמוֹרִיק מִכְּלִי חָסֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו כג) ״כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם״, שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר תְּחִלָּה אֶל הַכֹּהֵן ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, כִּי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא סַרְסוּר בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין הַכֹּהֲנִים, וְהוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה אֶל הַכֹּהֵן ״יְבָרֵךְ ה׳״ וּמוֹרִיד עָלָיו הַשֶּׁפַע דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּהֵן כְּלִי מָלֵא בִּרְכַּת ה׳, וְאַחַר כָּךְ יוֹרִיק הַכֹּהֵן מִן כְּלִי מָלֵא עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי אָז חָלָה הַבְּרָכָה בְּיוֹתֵר כְּשֶׁהַמַּשְׁפִּיעַ נִמְצָא בוֹ הַבְּרָכָה בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, כִּי אֵיךְ יְבָרֵךְ מִי שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָךְ בְּעַצְמוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיְּבָרְכוּךָ אֲנִי אֲבָרְכוֹ תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּלִי מָלֵא בִּרְכַּת ה׳ וְיוֹרִיק עָלֶיךָ מִן כְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ. אֲבָל בִּקְלָלָה אֵין שַׁיָּךְ דָּבָר זֶה כְּלָל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ אַחַר כָּךְ וְלֹא קֹדֶם. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״מְבָרְכֶיךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים וּ״מְקַלֶּלְךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד, הוֹרָה כִּי רַבִּים יְבָרְכוּהוּ, אֲבָל מְקַלְּלִים לֹא יִהְיוּ רַבִּים אֶלָּא יְחִידִים מוּקְצִים וּפְחוּתִים כְּנִמְרוֹד וַחֲבֵרָיו, שֶׁבָּטְלָה דַּעְתָּם אֵצֶל כָּל אָדָם.
וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּמְקַלֶּלְךָ אֲקַלֵּל״ אוֹ ״וְאוֹרֶרְךָ אָאֹר״, וְשִׁנּוּי זֶה קָשֶׁה. גַּם בַּפָּסוּק (שמואל א ב, ל) ״כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ״, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּבֹזַי יִתְבַּזּוּ״. וְנִרְאֶה כִּי שְׁלֹשָׁה לְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ כָּל אַחַת קָשָׁה מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ, וְסֵדֶר מַדְרֵגָתָן: בִּזָּיוֹן, קְלָלָה, אָרוּר. כִּי בִּזָּיוֹן לָשׁוֹן קַל מִכֻּלָּם, וְהוּא כְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁהַמְבַזֶּה אֵינוֹ נוֹהֵג כָּבוֹד בַּמְבֻזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, לא) ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ח.) זֶה הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה וְהוֹלֵךְ לוֹ. וּלְשׁוֹן קְלָלָה מְשַׁמֵּשׁ גַּם כֵּן לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי״ (דברים כא, כג), וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ גַּם כֵּן קְלָלָה נִמְרֶצֶת מַמָּשׁ, קָרוֹב לִלְשׁוֹן אָרוּר. אֲבָל לְשׁוֹן אָרוּר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות לו.) אָרוּר - בּוֹ נִדּוּי, בּוֹ חֵרֶם, בּוֹ קְלָלָה, כִּי לָשׁוֹן זֶה כֻּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ. וְיָדוּעַ שֶׁהַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, כִּי הַפָּחוּת וּשְׁפַל אֲנָשִׁים אִם יְבַזֶּה אוֹ יְקַלֵּל אִישׁ זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים, אֵין דַּי בָּזֶה כְּשֶׁהוּא יְקַבֵּל גַּם כֵּן בִּזָּיוֹן אוֹ קְלָלָה, כִּי אֵין הַצַּעַר שֹׁוֶה בַּנֵּזֶק, כִּי הַשָּׁפָל אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ וִיהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינָיו. לְפִיכָךְ לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ ״וּבוֹזַי יִתְבַּזּוּ״, כִּי אֵין זֶה שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ ה׳ צְבָאוֹת, שֶׁהָאָדָם הָאוֹחֵז בְּחַבְלֵי בוּז וּבָזוֹזֵי דְבָזוֹזֵי (כתובות קיב:) וּבָזָה דִּבְרֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא ה׳. לְפִיכָךְ יוֹסִיף ה׳ לוֹ קְלָלָה וְקָלוֹן עַל כְּבוֹדוֹ, וִיקַלְּלֶנּוּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת לְפִי עֵרֶךְ הַמְבַזֶּה. וְכֵן אַבְרָהָם שֶׁהָיָה אַב הֲמוֹן גּוֹיִם וְכָל בְּנֵי דוֹרוֹ כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, עַל כֵּן אֵין דַּי כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ מְקַלְּלָיו קְלָלָה, אֶלָּא ״וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ - אוֹסִיף לָהֶם מְאֵרָה לְפִי עֶרְכָּם. אֲבָל בַּמְבָרְכִים וּמְכַבְּדִים הַמִּדָּה שָׁוָה, לְבָרֵךְ מְבָרְכָיו וּלְכַבֵּד מְכַבְּדָיו.
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן ״וּמְקַלֶּלְךָ״, וְאֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר ״וּבוֹזַי״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן קְלָלָה אֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף? וְיוֹתֵר שַׁיָּךְ בּוֹ לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן בְּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כָּבוֹד כָּרָאוּי בִּדְבַר ה׳. וּבָשָׂר וָדָם רָאוּי לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ, אֲבָל עַל הַקְּלָלָה רָאוּי לְהַקְפִּיד. וּמַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, וּלְהַלָּן (שמואל א ב:ל) נֶאֱמַר ״כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד״, אֵין שְׁתֵּי הַבְּרָכוֹת דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּי הַבְּרָכָה לְאָדָם הוּא תּוֹסֶפֶת שֶׁפַע וְרִבּוּי, וְזֶה אֵין שַׁיָּךְ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי מַה יִּתֵּן לוֹ בְּבִרְכָתוֹ? אֶלָּא עִנְיָנָם בְּרָכָה שֶׁל הוֹדָיָה. וְאִם כֵּן מַה עִנְיַן הַבְּרָכוֹת זוֹ לָזוֹ שֶׁיֹּאמַר ״כִּי מְבָרְכַי אֲבָרֵךְ״? וְאֵצֶל הָאָדָם אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר ״וַאֲכַבְּדָה מְכַבֶּדְךָ״, כִּי אֵין דִּמְיוֹן לַכָּבוֹד שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה עִם חֲבֵרוֹ אֶל הַכָּבוֹד שֶׁחֲכָמִים יִנְחֲלוּ מֵאֵת ה׳, אֲבָל הַבְּרָכוֹת דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּי וַדַּאי אֵין בְּיַד הָאָדָם לִתֵּן הַבְּרָכוֹת מִיָּדוֹ מַמָּשׁ, זוּלַת שֶׁהוּא מְבָרְכוֹ ״יֵיטִיב ה׳ עִמָּךְ״, וּבְאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרְכוֹ יְבָרֵךְ ה׳ גַּם אֶת הַמְבָרֵךְ.
וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וְגוֹ׳. בְּרָכָה זוֹ כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֶעְלִים מִמֶּנּוּ הָאָרֶץ וְלֹא הוֹדִיעוֹ קוֹדֶם לְצֵאתוֹ, וְנִסָּיוֹן זֶה גָּדוֹל הוּא שֶׁיֵּצֵא מֵאַרְצוֹ אֶל הַשָּׂדֶה מִבְּלִי דַעַת אָן יִפְנֶה, וְהוּא לֹא הִרְהֵר. לָזֶה הִבְטִיחוֹ כִּי לֹא יִפְחַד מִדָּבָר כִּי הוּא יְבָרֵךְ וְכוּ׳, וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יַחֲנֶה שָׁם יְצַו ה׳ אִתּוֹ אֶת הַבְּרָכָה, וּבָזֶה כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר יִדְרוֹךְ כַּף רַגְלוֹ הַצְלָחָתוֹ וּמַעֲלָתוֹ עִמּוֹ:
וְיֵשׁ לִשְׁאוֹל לָמָּה שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ בְּעִנְיַן הַבְּרָכָה? אָמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״ - הִקְדִּים בִּרְכָתוֹ לְבִרְכָתָם, וּבַקְּלָלָה הִקְדִּים קִלְלָתָם לְקִלְלָתוֹ. הַטַּעַם הוּא כִּי הַמְּבָרֵךְ יַקְדִּים ה׳ לְבָרְכוֹ קוֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לְאַבְרָהָם, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמְקַלְּלוֹ לֹא יַקְדִּים ה׳ לָאוֹר אוֹתוֹ. וְהַטַּעַם הוּא כִּי יַחְפּוֹץ ה׳ לְהַפְחִיד לְבַל יְזַלְזֵל אָדָם בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְזוּלַת זֶה, אִם יַקְדִּים ה׳ לְקַלֵּל מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְקַלֵּל, לֹא יוּרְגַּשׁ הַדָּבָר כִּי הוּא זֶה סִבָּה וְיִכָּשְׁלוּ בַּדָּבָר בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ. אֲבָל בְּעֵרֶךְ הַבְּרָכָה אֵין מִכְשׁוֹל. וְאִם לְצַד הַהֲטָבָה, הִנֵּה מְבוֹרָכִים בּוֹ כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת. גַּם טַעַם הַקְדָּמַת בִּרְכַּת הַמְבָרְכִים כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם בִּרְכָתָם לְאַבְרָהָם.
עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר, בְּמַה שֶׁנְּדַקְדֵּק לָמָּה הַמְבָרְכִים הִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְהַמְקַלְּלִים הִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד.
אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן (ט:) שֶׁאָמְרוּ רַבָּנָן לִבְנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: תִּזְרַע וְלֹא תֶחְצַד וְכוּ׳, וְנִתְכַּוְּנוּ בָּזֶה לִבְרָכָה. וַהֲגַם שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבְרֵיהֶם בִּלְשׁוֹן קְלָלָה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַכַּוָּנָה, הֲרֵי שֶׁבֵּרְכוּהוּ בְּנֹסַח קְלָלָה. וּכְנֶגֶד זוֹ אָמַר ה׳ וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וְגַם מְקַלֶּלְךָ יֵשׁ מִין מְקַלֵּל שֶׁהוּא מְבָרֵךְ גַּם אוֹתוֹ אֲבָרֵךְ, וְלָזֶה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי לֹא כָּל מְקַלֵּל יְבָרֵךְ אֶלָּא פְּרָט שֶׁהוּא מְכַוֵּן לִבְרָכָה, אֲבָל מְבָרְכֶיךָ אֶת כֻּלָּן יְבָרֵךְ. וְתֵיבַת ״מְקַלֶּלְךָ״ נִמְשֶׁכֶת גַּם כֵּן לְמַטָּה, כְּשֶׁתִּהְיֶה קִלְלָתוֹ לִקְלָלָה אָאֹר. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי מְכַוֵּן ה׳ לִגְמֹר כְּנֶגֶד הַמְבָרְכִים לְבָרֵךְ כֻּלָּם, וְהַמְקַלְּלִים הֵם שְׁנֵי פְּרָטִים: פְּרָט אֶחָד יֵשׁ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּבְרָכָה וְנִמְשֶׁכֶת הַתֵּיבָה לְמַעְלָה, וּפְרָט אֶחָד הֵם בַּאֲרִירָה וְנִמְשְׁכָה הַתֵּיבָה לְמַטָּה.
עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיִּהְיוּ לְךָ בִּבְרָכָה אַחַת שְׁנַיִם, שֶׁהֵם הַמְקַלֵּל וּמִתְכַּוֵּן לִבְרָכָה כְּמַעֲשֵׂה שֶׁאָמְרוּ תִּזְרַע, וְחָזַר הָאָב וּבֵרְכוֹ, קָבַע ה׳ בְּרָכָה לִשְׁנֵיהֶם, שֶׁלֹּא תֹּאמַר כִּי עִקַּר הַמְבָרֵךְ הוּא הָרִאשׁוֹן וְאֵין הַשֵּׁנִי אֶלָּא מְפָרֵשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״מְבָרְכֶיךָ״ כִּי שְׁנֵיהֶם יִתְבָּרְכוּ. וְאָמְרוֹ וּמְקַלֶּלְךָ יֵשׁ גַּם כֵּן לְהַסְמִיכָהּ לְמַעְלָה, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (כ:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלְלָן אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם בִּלְעָם וְכוּ׳, וּכְנֶגֶד מְקַלֵּל כָּזֶה אָמַר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלַל הַבְּרָכָה, וְלָזֶה רָמַז לְשׁוֹן יָחִיד כִּי לִפְרָט זֶה דַּוְקָא יְכַוֵּן לְבָרֵךְ, וּמְקַלֶּלְךָ פְּרָט אַחֵר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מְקַלֵּל - לָזֶה אָאֹר.
וְנִבְרְכוּ בְךָ וְגוֹ׳. וְזֶה הוּא הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין מְבָרְכֶיךָ לְשֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ וְלֹא מְקַלֵּל, כִּי מְבָרְכוֹ יְבָרְכֵהוּ ה׳ בִּכְבוֹדוֹ מִפִּיו, אֲבָל שְׁאָר מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה יִתְבָּרְכוּ מֵאֶמְצָעוּת אַבְרָהָם.
