לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃

קח ולך. לֹא כַאֲבִימֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, אֶלָּא אָמַר לוֹ לֵךְ וְאַל תַּעֲמֹד, שֶׁהַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם: (יחזקאל כ"ג):

לְמָא אֲמַרְתְּ אֲחָתִי הִיא וּדְבָרִית יָתַהּ לִי לְאִתּוּ וּכְעַן הָא אִתְּתָךְ דְּבַר וְאִיזֵל

וטעם ואקח אותה לי לאשה. שלקחה להיותה אשתו ולשכב עמה, והשם הביא עליו נגעים שלא יגע בה והנגעים שלחם השם לשמור אשת אוהבו והיו הנגעים גדולים ולא יכול לגעת בה וכמוהו "וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא, י) ואמר אחר כן "והבאת אל תוך ביתך וגלחה" (שם פ' יב), "ואחר כן תבא אליה ובעלתה" (שם פ' יג),

וקמצות וי"ו ולך בעבור שהטעם הנקרא ענין מוכרת וכן "לחם וָיָיִן" (בראשית יד יח):

וְטַעַם וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁתִּהְיֶה זֹאת אִשְׁתּוֹ הַמּוֹלֶכֶת, לֹא תִּהְיֶה פִּלֶגֶשׁ לוֹ. וְהִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁיּוֹדֶה לוֹ אִם הִיא אֲחוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

לָמָה אָמַרְתָּ אֲחוֹתִי הִיא. אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהוּבֵאת לְבֵיתִי?

וָאֶקַּח אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה. לֹא לְפִילֶגֶשׁ, וְזֶה בִּלְתִּי רְשׁוּתְךָ, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁבִּהְיוֹתָהּ אֲחוֹתְךָ יִיטַב בְּעֵינֶיךָ לְהִתְחַתֵּן בְּמֶלֶךְ.

למה אמרת אחותי היא. ולהלן נאמר ״‎אחי הוא״‎, על ידי שעכשיו ילדה היתה ומתוך צניעות תולה דבורה באברהם, אבל באבימלך גדולה היתה ומדברת בעצמה, כתיב ״‎והיא גם היא אמרה אחי הוא״‎.