וַיְנַגַּ֨ע יְהֹוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וינגע ה' וגו'. בְּמַכַּת רָאתָן לָקָה, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לוֹ (בראשית רבה):
(ואת ביתו כְּתַרְגּוּמוֹ וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ וּמִדְרָשׁוֹ לְרַבּוֹת כֹּתָלָיו וְעַמּוּדָיו וְכֵּלָיו בְּרַשִׁ"י יָשָׁן):
על דבר שרי. עַל פִּי דִּבּוּרָהּ; אוֹמֶרֶת לַמַּלְאָךְ הַךְ, וְהוּא מַכֶּה;
וְאַיְתִי יְיָ עַל פַּרְעֹה מַכְתָּשִׁין רַבְרְבִין וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ עַל עֵיסַק שָׂרַי אִתַּת אַבְרָם
וינגע ד' את פרעה על דבר שרי. כמו בעבור, והטעם על זה הדבר:
וְטַעַם עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם כִּי בַּעֲבוּר הֶחָמָס שֶׁעָשָׂה לְשָׂרָה גַּם לְאַבְרָהָם וּבִזְכוּת שְׁנֵיהֶם בָּאוּ עָלָיו הַנְּגָעִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם:
וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים. אֶת פַּרְעֹה לְבַדּוֹ בִּגְדוֹלִים.
וְאֶת בֵּיתוֹ. נָתַן נְגָעִים גַּם בְּבֵיתוֹ, אֲבָל לֹא גְּדוֹלִים כְּשֶׁל פַּרְעֹה, וְזֶה לְמַעַן יִרְאוּ שֶׁהַצַּדֶּקֶת לְבַדָּהּ נִמְלֶטֶת וְיַכִּירוּ שֶׁהַכֹּל הָיָה בַּעֲבוּרָהּ לְמַעַן יָשׁוּבוּ מֵרִשְׁעָם:
וינגע ה׳ את פרעה מה שלא פירש הכתוב מכותיו של פרעה כמו שפירש מכותיו של אבימלך לפי שבסמוך לענינו של אבימלך כתיב וה׳ פקד את שרה ולפיכך פי׳ שהמכות באו עליו בשביל שהחזיק בה כדי שלא יוכלו לומר, אבימלך הוליד את יצחק אבל ענינו של פרעה קודם לפקידת שרה לפיכך לא חש להזכיר המכות. וא״ת למה לקה הרי אברהם אמר אחותי היא שנאמר למה אמרת אחותי היא, יש לפרש על דבר שרי אשת אברם על דבורה אשת אברם אני. ועוד דאין התראה לבן נח כדאמרי׳ לקמן גבי אבימלך.
וינגע ה׳ את פרעה פרש״י במכת ראתן לקה שהתשמיש קשה לו. מדה כנגד מדה וכן גבי אבימלך כי עצור עצר ה׳ בעד כל רחם לבית אבימלך. תני ר׳ לוי בשם ר׳ אב״י שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך נעצר מנין ליתן האמור של זה בזה תלמוד לומר על דבר לג״ש.
עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁשָּׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם? וְעוֹד, מַה פֶּשַׁע שֶׁל פַּרְעֹה, הֲרֵי סָבוּר שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ? וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַש״ִי ״עַל דְּבַר שָׂרַי״ - שֶׁאוֹמֶרֶת לַמַּלְאָךְ ״הַךְ״ וְהוּא מַכֶּה - לֹא נִזְכַּר בַּפָּסוּק ״הַךְ״. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי, אַף עַל פִּי שֶׁבִּפְנֵי הֲמוֹן עָם אָמְרָה שָׂרָה ״אֲחוֹתוֹ אָנִי״, מִכָּל מָקוֹם לְפַרְעֹה הִגִּידָה הָאֱמֶת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אַבְרָם, בְּחָשְׁבָהּ שֶׁמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל. וּפַרְעֹה לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ, כִּי אָמַר ״לִדְבָרַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים אֲנִי מַאֲמִין״. עַל כֵּן נָגַע ה׳ ״עַל דְּבַר שָׂרַי״ - בִּשְׁבִיל דִּבּוּרָהּ שֶׁל שָׂרַי. וּמַה הָיָה דִּבּוּרָהּ? ״אֵשֶׁת אַבְרָם״ - כִּי הִיא דִּבְּרָה אֵלָיו ״אֵשֶׁת אַבְרָם אָנִי״. וְאָמַר פַּרְעֹה לְאַבְרָם ״לָמָּה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִיא״ (בראשית יב:יח), כִּי לְךָ הָיִיתִי מַאֲמִין וְלֹא לָהּ, כִּי חָשַׁבְתִּי אוּלַי אוֹמֶרֶת כֵּן כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁהוּא בְּלֹא אִישׁוּת. דָּבָר אַחֵר: ״עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם״ - לְפִי שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ, עַל כֵּן בָּאוּ עָלָיו נְגָעִים אֵלּוּ.
וַיְנַגַּע ה׳ וְגוֹ׳ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ, כִּי בִּשְׁעַת הַנֶּגַע הוֹדִיעַ כִּי שָׂרַי הִיא אֵשֶׁת אַבְרָם:
