בְּרֵאשִׁית י״ב · ט״ו

ויהללו אותה אל פרעה. הִלְּלוּהָ בֵינֵיהֶם לוֹמַר הֲגוּנָה זוֹ לַמֶּלֶךְ:

וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַרְעֹה וְשַׁבָּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה וְאִדַּבָּרַת אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה

ויהללו. קל הלמ"ד הראשון להקל על הלשון והוא ראוי להדגש וכמוה ואתפללה (דניאל ט ד)

וַתַּקח האשה, מהבנין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא, והשלם וַתִּשְלְכִי (יחז' טז ה):

וְטַעַם וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה כִּי כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתָהּ הַמִּצְרִים אָמְרוּ רְאוּיָה זֹאת לַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים, וְהִנֵּה הֱבִיאוּהָ אֲלֵיהֶם וְגַם הֵם יָרְאוּ לְנַפְשָׁם מִנְּגֹעַ בָּהּ, כִּי מִפְּנֵי הַיֹּפִי הַגָּדוֹל יָדְעוּ כִּי הַמֶּלֶךְ יַחְפֹּץ בָּהּ מְאֹד, וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם לוֹמַר רְאוּיָה הִיא לַמֶּלֶךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ב:ט"ו). וְזֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י"ב:ט"ו) שֶׁאָמַר, וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְוָת פַּרְעֹה. אוֹ שֶׁהִלְּלוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ וְשָׁלַח וּלְקָחָהּ:

וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה. וְהֵם בִּטְּלוּ מַחֲשֶׁבֶת הֶהָמוֹן.