וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):

מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:

וַעֲבַד יְיָ יָת רְקִיעָא וְאַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא דִּי מִלְרַע לִרְקִיעָא וּבֵין מַיָּא דִּי מֵעַל לִרְקִיעָא וַהֲוָה כֵן

ויעש, יש הבדלה בבין עם למ"ד, כמו בין מים למים (בראשית א ו) "בין קדש לחול (יחז' מד כג), ויש עם בין ובין, כמו פה, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים וגו', ויש עם שניהם כמו "ביניכם לבין אלהיכם" (ישעי' נט ב),

וטעם "ויהי כן" דבק עם הבא אחריו כאשר היה כן קראו שמים:

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה בְּכָל מָקוֹם תִּקּוּן הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ:

וַיְהִי-כֵן הִכְתִּיב בָּרִאשׁוֹן "וַיְהִי אוֹר" אַחַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר", אַחַר הָאֲמִירָה פֵּרֵשׁ שֶׁיָּצָא אֶל הַפֹּעַל וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִגְזַר, אֲבָל בְּכָאן אַחַר אֲמִירַת "יְהִי רָקִיעַ" כָּתוּב "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל", וְלָמָּה הוֹסִיף "וַיְהִי-כֵן". אֲבָל הוּא לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן תָּמִיד כָּל יְמֵי עוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הוּא דָּבֵק עִם הַבָּא אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר הָיָה כֵּן קָרָא לָרָקִיעַ שָׁמַיִם, וְאֵינוֹ נָכוֹן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ו') אָמְרוּ, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, זוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וְכוּ', וַהֲלֹא בְּמַאֲמַר בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים לג ו). וְאֵין הַהַרְעָשָׁה הַזּוֹ מִלְּשׁוֹן "וַיַּעַשׂ" לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּרְבִיעִי וּבַשִּׁשִּׁי כָּתוּב "וַיַּעַשׂ", אֲבָל הָיָה מִזֶּה שֶׁאָמַרְתִּי, בַּעֲבוּר כִּי בִּשְׁאָר הַיָּמִים כָּתוּב אַחַר הָאֲמִירָה "וַיְהִי-כֵן" לוֹמַר שֶׁנִּהְיָה כֵן מִיָּד תֵּכֶף אַחַר הָאֲמִירָה, אֲבָל כָּאן אַחַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" כָּתוּב "וַיַּעַשׂ", זוֹ הִיא קֻשְׁיָתוֹ, וְאוּלַי הָיָה לוֹ פֵּרוּשׁ נִסְתָּר לֹא רָצָה לְגַלּוֹת סוֹדוֹ, וְזֶה עִנְיַן הָרַעַשׁ:

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ. וּבִהְיוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר סָרוּ קְצָת הַמַּיִם הַיְסוֹדִיִּים מִתַּחַת אוֹתוֹ הַחֵלֶק מֵהֶם שֶׁנֶּהְפַּךְ לְטֶבַע אֵדִּי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּאָמְרוֹ "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם", הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּרֵד אָז הַחֵלֶק הָאֵדִּי אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁסָּרוּ אוֹתָם הַמַּיִם מִשָּׁם, וְנַעֲשָׂה שֶׁאוֹתוֹ הָרָקִיעַ הַמַּבְדִּיל יִהְיֶה בּוֹ כֹּחַ עוֹצֵר וּמוֹנֵעַ אֶת הַחֵלֶק הָאֵדִּי שֶׁלֹּא יֵרֵד, וְהוּא הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, בְּאֹפֶן שֶׁיֵּרֵד הַחֵלֶק הָאֲוִירִי הַמְעֻסֶּה וְנִשְׁאַר הָאֵדִּי בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. וְלָזֶה בְּהַגִּיעַ שָׁם הָאֵד הַלַּח יִתְעַבֶּה וְיוֹלִיד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד, וּבְהִתְעַבּוֹתָם יִכְבְּדוּ וְיֵרְדוּ, כְּאָמְרוֹ "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם". רְצוֹנוֹ בְּאָמְרוֹ הַשָּׁמַיִם - הָרָקִיעַ הַמְעַבֶּה אֶת הַחֵלֶק הָאֲוִירִי, כְּאָמְרוֹ "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם", וּבְהַגִּיעַ שָׁם הָאֵד הַקִּיטוֹרִי הַנִּלְהָב יוֹלִיד רַעַם וּבָרָק, כְּאָמְרוֹ "מַעֲלֶה נְשִׂיאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה". וּבִהְיוֹת קְצָת הַיְסוֹד הַמֵּימִי הַכָּבֵד לְמַעְלָה מֵהָאֲוִיר הַקַּל אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ נֶגֶד טִבְעָם, יוֹרֶה עַל פְּעֻלַּת פּוֹעֵל רְצוֹנִי מְכַוֵּן תַּכְלִית בְּלִי סָפֵק, כְּאָמְרוֹ "וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ".

וַיְהִי כֵן. נִשְׁאַר קַיָּם כֵּן נֶגֶד טִבְעוֹ.

ויהי כן פירושו כן היה כמו שהוא עכשיו מעל לרקיע. ויהי כן היה להיות נכתב תיכף אחר בין מים למים. אלא אילו כן הייתי אומר על ההבדלה שהיא היתה גמר מלאכת המים והיא לא היתה עד יום שלישי כשנקוו המים אל מקום אחד. פרש״‎י למה לא נאמר בשני כי טוב לפי שלא נגמרה עדיין מלאכת המים וכו׳‎ ואעפ״‎כ הואיל ונגמרה בו מלאכת הבדלת המים ע״‎י הרקיע ונראה כאילו נגמרה בו מלאכתו כותב בו ויהי ערב ויהי בקר. אמרו רבותינו אין מתחילים בב׳‎ והטעם כשם שמעשה בראשית דבר שהותחל בו נשתהתה גמירתו עד למחרתו כך כל דבר שמתחילין אותו בו מאחרים לגמרו. וכמו כן אומרים אין מסיימים בד׳‎ והטעם לפי שבו נגמרו כל עניני עולם, אלא שמשם ואילך נבראו כל בע״‎ח ומשסיים הקב״‎ה בנייני עולם שוב לא התחיל בו אחר. מה שלא נאמר כי טוב בשני לפי שבו נברא אורו של גיהנם כדאיתא בפרק מקום שנהגו ואין הקב״‎ה שמח במפלת בריותיו כדכתיב ובצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה׳‎ כי לעולם חסדו. ואמרו רבותינו לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב״‎ה שמח במפלתם של רשעים. ואמר רבי אלעזר חזר וכללו בששי שנאמר והנה טוב מאד.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ. מִקְרָא זֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר פָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳, בּוֹ הָיָה לוֹ לִגְמֹר אֹמֶר ״וַיְהִי כֵן״. וְעוֹד רוֹאַנִי כִּי לֹא יֻצְדַּק לוֹמַר ״וַיְהִי כֵן״ אַחַר אָמְרוֹ ״וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים״, אֶלָּא אַחַר אֲמִירַת ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים״ יַשְׁמִיעֵנוּ כִּי הוּא אָמַר וַתֶּהִי.

וְנִרְאֶה לוֹמַר כִּי שְׁלֹשָׁה מְלָאכוֹת נַעֲשׂוּ בָּרָקִיעַ. הָאֶחָד הִיא בְּרִיאַת הֲוָיַת גָּלְמוֹ בַּמְּצִיאוּת, וְזֶה הוּא שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן:

וְהַב׳ שֶׁאָמַר אֵלָיו ה׳ שֶׁיַּעֲשֶׂה רָקִיעַ, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּמָּתַח וְיֵעָשֶׂה וִילוֹן, וְשִׁעֵר ה׳ לוֹ שִׁעוּר הַמִּתּוּחַ הוּא כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם, וְהוּא הָאָמוּר בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה (בראשית א:ו).

וְהַג׳ - לִהְיוֹת שֶׁהַשָּׁמַיִם כַּדּוּרִיִּים הֵם וּמְשֻׁפָּעִים, כִּי אֵין לָנוּ לוֹמַר שֶׁמְּשֻׁנֵּית רָקִיעַ זוֹ מִכָּל הַשָּׁמַיִם, וּבַדִּבּוּר שֶׁאָמַר ״יְהִי רָקִיעַ״ לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁיִּמָּתַח, אֲבָל סֵדֶר תִּקּוּנוֹ אִם יִהְיֶה נִמְתָּח כְּוִילוֹן בְּהַשְׁוָאָה אוֹ מְשֻׁפָּע לִקְצוֹתָיו אוֹ מֻטֶּה לְאֶחָד מִצִּדְדֵי ד׳ רוּחוֹת הָעוֹלָם אֵין זֶה נִשְׁמָע בְּמַאֲמַר ה׳ שֶׁאָמַר ״יְהִי רָקִיעַ״, לָזֶה חָזַר וְאָמַר וַיַּעַשׂ פֵּרוּשׁ תִּקֵּן סֵדֶר הַעֲרָכָתוֹ כְּסֵדֶר תִּקּוּנֵי שָׁמַיִם שֶׁהֵם כִּקְעָרָה הֲפוּכָה לְצַד מַטָּה וַאֲחוֹרֶיהָ לְמַעְלָה, לִטְעָמִים יְדוּעִים לְבוֹרֵא עוֹלָם. וְחָזַר לוֹמַר וַיַּבְדֵּל וְגוֹ׳, לֶהֱיוֹת כִּי סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֱכִינוֹ הַבּוֹרֵא הוּא הַפְכִּיּוּת לַמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ שֶׁיַּבְדִּיל בֵּין וְכוּ׳ שֶׁאֵין כְּלִי בְּסֵדֶר זֶה מוֹנֵעַ בֵּין ב׳ מֵימוֹת אֵלּוּ, לָזֶה אָמַר שֶׁהֲגַם שֶׁעֲשָׂאוֹ כְּסֵדֶר זֶה אַף עַל פִּי כֵן ״וַיַּבְדֵּל בֵּין״ וְגוֹ׳. וְעַל ב׳ פְּרָטִים אֵלּוּ אָמַר הַכָּתוּב וַיַּעַשׂ שֶׁקְּבָעוֹ בַּסֵּדֶר שֶׁיָּשַׁר בְּעֵינָיו, וְשֶׁעָשָׂה בּוֹ הַמְצָאָה שֶׁיּוּכַל שְׂאֵת גַּם בְּסֵדֶר זֶה.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר מֵעַל וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּסֵדֶר זֶה, הִבְדִּיל בֵּין מַיִם שֶׁעָלָיו, מַה שֶׁאֵין מְצִיאוּת זֶה יְכוֹלָה לִהְיוֹת בָּעוֹלָם. וְאַחַר כָּל זֶה אָמַר וַיְהִי כֵן, חוֹזֵר לְמַה שֶׁכָּתוּב בְּפָסוּק א׳ וּב׳, כִּי כְּשֶׁאָמַר לוֹ לִהְיוֹת נִרְקָע כֵּן הָיָה, וּכְשֶׁאָמַר לוֹ לִהְיוֹת מַבְדִּיל, הֲגַם שֶׁאֵין הַעֲרָכָתוֹ כְּפִי הַטֶּבַע לְהַבְדִּיל בְּסֵדֶר זֶה כַּנִּזְכָּר, וַיְהִי כֵן. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁטַּעַם שֶׁעִכֵּב לוֹמַר וַיְהִי כֵן אַחַר פָּסוּק ״וַיַּעַשׂ״, שֶׁלֹּא רָצָה לוֹמַר וַיְהִי כֵן עַד שֶׁהִשְׁלִים הַמַּעֲשֶׂה בְּכָל תְּנָאֵי הַבְּרִיאָה.

וְאַחַר שֶׁכָּתַבְתִּי זֶה מָצָאתִי כִּי מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב מֵעִיד עַל פֵּרוּשֵׁנוּ, דִּכְתִיב (ישעיהו מ״ב:ה׳) ״כֹּה אָמַר וְגוֹ׳ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם״, הֲרֵי שֶׁזָּכַר ב׳ דְּבָרִים, הַבְּרִיאָה לְבַד וְהַנְּטִיָּה לְבַד, וְהוּא שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמַעֲשֶׂה א׳ וּב׳, כִּי בְּיוֹם רִאשׁוֹן הָיְתָה הַבְּרִיאָה, וּבְיוֹם שֵׁנִי הָיְתָה הַנְּטִיָּה, וּבִכְלַל הַנְּטִיָּה וְאָפְנָהּ הֵם ב׳ דְּבָרִים שֶׁרָמַזְנוּ.

וְרָאִיתִי מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרק ד׳): ״וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ״ - זֶה אֶחָד מֵהַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״ (תהלים לג:ו) עַד כָּאן. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מֵרַעֲשָׁהּ, וְאוּלַי כִּי מַה שֶׁהִרְעִישׁ הָעוֹלָם בֶּן זוֹמָא הָיָה קוֹדֶם שֶׁיִּשֵּׁב הַמִּקְרָאוֹת, אֲבָל אַחַר יִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת נָחָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ״ וְגוֹ׳, כִּי ב׳ מֵימוֹת הֵם - אֶחָד זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה. לְפִי זֶה, לְצַד שֶׁהָיוּ הַמֵּימוֹת כֻּלָּם מְעֹרָבִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ מְעֹרָבִים, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ״ג) וְהִבְדִּיל ה׳ בֵּין הָאוֹר וְגוֹ׳. כְּמוֹ כֵן מַיִם הָעֶלְיוֹנִים, פֵּרוּשׁ הַמְעֻלִּים וְהֵם הַזְּכָרִים, הָיוּ מְעֹרָבִים עִם מַיִם הַתַּחְתּוֹנִים בַּמַּדְרֵגָה. וְהֵן עַתָּה אָמַר ה׳ שֶׁהָרָקִיעַ יַבְדִּיל ב׳ הַבְדָּלוֹת: הָא׳ שֶׁיְּבָרֵר זֶה מִזֶּה כְּפִי מַה שֶׁהִטְבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹ שֶׁיְּבָרֵר זֶה מִזֶּה, וְהַב׳ שֶׁיִּהְיוּ מֻבְדָּלִים תָּמִיד בְּאֶמְצָעוּתוֹ שֶׁהוּא יַפְסִיק בֵּין שְׁנֵיהֶם. וּכְפִי זֶה אָמְרוֹ יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם כָּאן נִתְכַּוֵּן אֶל הַבֵּרוּר הַמְבָרֵר בֵּין ב׳ הַמֵּימוֹת, וְהוּא שֶׁאָמַר בְּתוֹךְ הַמָּיִם לְפִי שֶׁהָיוּ כָּל הַמֵּימוֹת מְעֹרָבִים. וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה ה׳ הֲכָנָה לָרָקִיעַ שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְהַפְסִיק בֵּין שְׁנֵיהֶם תָּמִיד, וְזוֹ הִיא הַבְדָּלָה ב׳, וְעַל שְׁנֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב ״וַיְהִי כֵן״.