בְּרֵאשִׁית א׳ · ו׳

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃

במילים פשוטות

ביום השני נברא ״הרקיע״ - מחיצה המבדילה בין המים העליונים למים התחתונים. הכתוב מתאר כיצד הבורא מארגן את המים, קובע גבול ביניהם ויוצר את מה שאנו קוראים לו שמים. רש״י מסביר שהמים העליונים נאחזים במאמרו של הבורא. זהו שלב נוסף בהפיכת התוהו לעולם מסודר בעל מבנה.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יהי רקיע. יֶחֱזַק הָרָקִיעַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם בְּיוֹם א' עֲדַיִן לַחִים הָיוּ וְקָרְשׁוּ בַשֵּׁנִי מִגַּעֲרַת הַקָּבָּ"ה בְּאָמְרוֹ יְהִי רָקִיעַ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב (איוב כ"ו) עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ - כָּל יוֹם רִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי יִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ, כְּאָדָם שֶׁמִּשְׁתּוֹמֵם וְעוֹמֵד מִגַּעֲרַת הַמְאַיֵּם עָלָיו:

בתוך המים. בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, שֶׁיֵּש הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶליוֹנִים לָרָקִיעַ כְּמוֹ בֵין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהֵם תְּלוּיִים בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ יְהִי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא וִיהִי מַפְרִישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר, אמר הגאון על הרקיע דברים שלא היו, רק פירושו דבר נטוי כמו "וירקעו" (שמות לט ג) "ארקעם" (ש"ב כב מג) וכן "וימתחם כאהל לשבת" (ישעי' מ כב), ומה נכבד דבר האומר שקצות השמש (צ"ל השמים) עם קצות מימי אוקיינוס, וזה הרקיע הוא האויר, כי כאשר התחזק האור על הארץ ורוח יבש מהארץ נהפך הלהט ונעשה הרקיע, וכן אמר במזמור (תהלים קד ב') נוטה שמים כיריעה המקרה במים והזכיר העבים והרוח ויסד ארץ, והיא גבוה על המים, וכן כתב "כי הוא על ימים יסדה", (תהלים כד ב) "לרוקע הארץ על המים" (שם קלו ו) וכן כל הולך אל הים יורד יקרא, וטעם "הקורא למי הים" (עמוס ה ח, ט, ו) שיעלו והם העננים, ואח"כ וישפכם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

יְהִי רָקִיעַ הַחֹמֶר הַהוֹוֶה בַּתְּחִלָּה שֶׁבְּרָאוֹ מֵאַיִן, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ מָתוּחַ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְיִהְיֶה מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְשֶׁמָּא לָזֶה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם (ב"ר ד ב), רַב אָמַר לַחִים הָיוּ שָׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ, רָב אָמַר יְהִי רָקִיעַ יֶחֱזַק הָרָקִיעַ, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה מַטְלִית הָרָקִיעַ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות לט ג) וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְגוֹ':

בְּתוֹךְ הַמָּיִם בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ כָּךְ יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לָרָקִיעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵן תְּלוּיִים בְּמַאֲמַר, בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ג') וּכְתָבָהּ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':ו'). וְזֶה מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הוּא, וְאַל תְּקַוֶּה מִמֶּנִּי שֶׁאֶכְתֹּב בּוֹ דָּבָר, שֶׁהָעִנְיָן הוּא מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה. וְאֵין הַפְּסוּקִים צְרִיכִים לַבֵּאוּר הַזֶּה כִּי לֹא יַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בְּעִנְיָנוֹ, וְהַפֵּרוּשׁ אָסוּר לְיוֹדְעָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אֵלֵינוּ:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. יְהִי טֶבַע בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַיְסוֹדִיִּים, כְּמוֹ גַּלְגַּל בְּתוֹכָם סָבִיב מַבְדִּיל בְּצוּרָה קְצָתָם מִקְּצָתָם, בְּאֹפֶן שֶׁאֵיזֶה חֵלֶק עֶלְיוֹן מִן הַמַּיִם לְצַד הָאֲוִיר יָשׁוּב לְטֶבַע אֵדִיִּי. וְהִנֵּה בָּזֶה עָלוּ בְּהֶכְרֵחַ אֶל אֵיזֶה גְּבוּל בָּאֲוִיר הַיְסוֹדִיִּי, וְקִבֵּל הָאֲוִיר אֵיזֶה עִסּוּי בְּהֶכְרֵחַ לִהְיוֹת מָקוֹם לַחֵלֶק שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאֵד וְהִתְפַּשֵּׁט אֶל מָקוֹם רַב הַכַּמּוּת מִמְּקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יהי רקיע בתוך המים השמים שנבראו ביום הראשון יהיו נרקעים להיות באמצע עובי המים שעל פני כל הארץ ופרשה זו דבוקה למעלה. והראיה מדכתיב ביום עשות ה׳‎ אלקים ארץ ושמים אלמא ביום אחד נבראו וכן פי׳‎ וכבר אמר אלקים יהי רקיע.

ויהי מבדיל שיהא הרקיע מגביה את עצמו משעה שיהא נתון בתוך המים להיות אויר בינו ובין הארץ. ד״‎א יהי רקיע השמים נבראו ביום ראשון שנא׳‎ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואי זה רקיע ברא ביום שני הוי אומר אותו שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע וגו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

יְהִי רָקִיעַ. בַּחֲגִיגָה (יב) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כִּשְׁנֵי פְקָעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶעֱמִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו:יא) ״עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ״. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (בראשית לה:יא) ״אֲנִי אֵל שַׁדַּי״? אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי. וְאִכָּא דְּאָמְרֵי: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָּם, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ׳. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן מַה הוֹדִיעַ לָנוּ בַּעַל הַמַּאֲמָר בָּזֶה, כִּי מַה דַּהֲוָה הֲוָה. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁבָּא לְהַמְלִיץ בְּעַד הָאָדָם, מַה שֶׁאָנוּ רוֹאִין כִּי בְּטִבְעוֹ תָּמִיד הוּא נִכְסָף שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ מַעֲשָׂיו לִבְלִי תַּכְלִית בְּלִי גָּדֵר, וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל הֶתֵּר בְּעֵינָיו כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ יַעֲשֶׂה, וְאִם יֻנַּח הָאָדָם עַל טִבְעוֹ אָז אֵין גְּבוּל וָקֵצֶה לְמַרְכְּבוֹת חֶמְדַּת תַּאֲוָתוֹ, וּבְהֶפְקֵרָא נִיחָא לֵיהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה גָּדוּר וְקָשׁוּר בְּשׁוּם פְּעֻלָּה, עַד אֲשֶׁר גָּעַר ה׳ בָּנוּ עַל יְדֵי זֹאת הַתּוֹרָה הַנּוֹתֶנֶת גְּבוּל וּמִדָּה לְכָל הַמַּעֲשִׂים, עַד הֵיכָן יִתְפַּשְּׁטוּ עַל פִּי הָרָצוֹן הָאֱלֹהִי וְעַד הֵיכָן מֻתָּר לוֹ לְשַׁלַּח רֶסֶן תַּאֲוָתוֹ.

יֵשׁ לְהַפְלִיא עַל הָאָדָם, אֵיךְ לֹא מָצָא בְּשִׂכְלוֹ לְהַגְבִּיל לְעַצְמוֹ גְּבוּל וּמִדָּה בְּכָל מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ מִצְווֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת וְדוֹמֵיהֶן בְּלִי הֶעָרָה הָאֱלֹהִית, אַחַר שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבָן. עַל זֶה אָמַר: אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי הָאָדָם קִבֵּל טֶבַע מוֹלִידָיו. יַעַן כִּי כָל אָדָם נוֹצָר מִשָּׁמַיִם, אֶרֶץ וְיָם, כִּי הַנְּשָׁמָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהַגּוּף מִן הָאָרֶץ שֶׁנַּעֲשָׂה כַּטִּיט עַל יְדֵי הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק (בראשית ב:ו) ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״. וּמִשְּׁלָשְׁתָּן נַעֲשָׂה אִישׁ שָׁלֵם, כִּי ״אִישׁ״ רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אֶרֶץ, יָם, שָׁמַיִם. וְעַל הָרֹב נִמְצָא טֶבַע הַמּוֹלִיד בַּנּוֹלָד, וְגַם הָאָדָם קִבֵּל טֶבַע מוֹלִידָיו שָׁמַיִם, אֶרֶץ וְיָם, כִּי כֻּלָּם הָיוּ מַרְחִיבִים וְהוֹלְכִים לְאֵין תַּכְלִית עַד אֲשֶׁר גָּעַר בָּהֶם ה׳, כִּי מַה שֶּׁאָמַר ״הָיָה הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב״ יֵאָמֵר גַּם עַל הָאָרֶץ, כִּי מִטַּעַם זֶה הִזְכִּיר שְׁנֵי פְּקָעִיּוֹת, וּמֵאָז וָהָלְאָה נַעֲשָׂה טֶבַע קַיָּם לְכָל נוֹצָר מֵהֶם, שֶׁכְּמוֹתָם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רָצוֹן לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל מַעֲשָׂיו לְאֵין תַּכְלִית.

וּלְעֻמַּת זֶה בָּא בַּעַל הַמַּאֲמָר, לְהוֹכִיחַ אֶת הָאָדָם לוֹמַר שֶׁאִם קִבֵּל טִבְעָם לִהְיוֹת לוֹ חֵשֶׁק לְהִתְפַּשֵּׁט כָּאָמוּר, הִנֵּה לְפָחוֹת יְקַבֵּל מֵהֶם גַּם אֶת הַטּוֹב לַעֲמֹד בְּגַעֲרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁהֵמָּה עוֹמְדִים בְּגַעֲרַת ה׳ בְּמִדָּה לֹא יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ כִּמְלֹא נִימָא, כָּךְ יַעֲמֹד הָאָדָם בְּגַעֲרַת ה׳ וּבְמִדָּה וְשִׁעוּר אֲשֶׁר הִגְבִּיל ה׳ לָנוּ בְּכָל הַמַּעֲשִׂים עַל יְדֵי זֹאת הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר בְּיַלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (דברים לב:תתקמב) ״הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְיָם וְכוּ׳ שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם״ וְכוּ׳. וְזֶה טַעַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יז.) בְּמִצְוַת צִיצִית תְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְכוּ׳. כִּי עַל יְדֵי הַתְּכֵלֶת יִזְכֹּר הַיָּם וְהָרָקִיעַ וְיִלְמֹד מֵהֶם לַעֲמֹד בְּגַעֲרַת ה׳ שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת הַמִּדָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (במדבר טו:לח). וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״יְהִי רָקִיעַ וַיְהִי רָקִיעַ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי אוֹר״, לְפִי שֶׁאֵין פִּתְגָם הָרָעָה נַעֲשֶׂה מְהֵרָה, לְפִיכָךְ הָרָקִיעַ הַמּוֹרֶה עַל הַמַּחֲלֹקֶת לֹא נַעֲשָׂה תֵּכֶף, אֲבָל הָאוֹר שֶׁהוּא טוֹב לַכֹּל נַעֲשָׂה מְהֵרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר תֵּכֶף ״וַיְהִי אוֹר״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ הָרָקִיעַ שֶׁבָּרָא ה׳ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״בְּרֵאשִׁית״ (בראשית א:א) שֶׁהַכֹּל נִבְרָא יַחַד בְּדִבּוּר אֶחָד, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְקְנָה מְלֶאכֶת כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל אָפְנָהּ. עַתָּה אָמַר אֱלֹהִים שֶׁיִּקְנֶה מְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְיִהְיֶה מְשַׁמֵּשׁ דָּבָר זֶה לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה (בראשית א:ז).

מקור: ספריא · נחלת הכלל