בְּרֵאשִׁית א׳ · ה׳

יום אחד. לְפִי סֵדֶר לְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה הָיָה לוֹ לִכְתֹּב יוֹם רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁאָר הַיָּמִים שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי, לָמָּה כָתַב אֶחָד? לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי, כָּךְ מְפֹרָשׁ בּבְ"רַ:

וּקְרָא יְיָ לִנְהוֹרָא יְמָמָא וְלַחֲשׁוֹכָא קְרָא לֵילְיָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹמָא חָד

ויקרא הא' לילה נוסף כי הוא מלעיל, ולעולם לשון זכר הוא,

ערב קרוב מטעם חשך, ונקרא כך שנתערבו בו הצורות ובקר הפך ערב שיוכל אדם לבקר בינות הצורות

וטעם יום אחד הוא על תנועת הגלגל ויש סוד לדרש שית אלפי, ואחר שאמר שהאור יקרא יום לא יתכן שיקרא הערב יום, רק פי' היה ערב גם היה בקר של יום אחד, ואילו היה הערב והבקר יום אחד, מה טעם יום שני

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם יֹאמַר כִּי נִבְרָא הַזְּמַן וְעָשָׂה מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. וְעִנְיַן "וַיִּקְרָא", מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם קָרָא הַשֵּׁמוֹת, אָמַר בְּאֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ קֹדֶם הֱיוֹתוֹ כִּי הָאֱלֹהִים קָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת, וְזֶה דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם. וְהַנָּכוֹן שֶׁעִנְיַן "קְרִיאָה" בְּאֵלּוּ בְּכָאן הִיא הַהַבְדָּלָה הַמֻּגְבֶּלֶת בָּהֶם כְּשֶׁלָּבְשׁוּ צוּרָתָם, וְכָךְ אָמְרוּ (ב"ר ג ו) יוֹם יְהֵא תְּחוּמָךְ וְלַיְלָה יְהֵא תְּחוּמָךְ:

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד הָיָה עֶרֶב וְהָיָה בֹּקֶר שֶׁל יוֹם אֶחָד. וְיִקָּרֵא תְּחִלַּת הַלַּיְלָה "עֶרֶב" בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְעָרְבוּ בּוֹ הַצּוּרוֹת, וּתְחִלַּת הַיּוֹם "בֹּקֶר" שֶׁיְּבַקֵּר אָדָם בֵּינוֹתָם, כָּךְ פֵּרֵשׂ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית א':ה'). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "יוֹם רִאשׁוֹן" בַּעֲבוּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה הַשֵּׁנִי, כִּי הָרִאשׁוֹן קוֹדֵם לַשֵּׁנִי בְּמִנְיָן אוֹ בְּמַעֲלָה, אֲבָל שְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים, וְהָ"אֶחָד" לֹא יוֹרֶה עַל שֵׁנִי. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים (מורה נבוכים ב ל) כִּי זֶה רֶמֶז לִתְנוּעַת הַגַּלְגַּל עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁכָּל רֶגַע מֵהֶם בֹּקֶר בִּמְקוֹמוֹת מִשְׁתַּנִּים וְעֶרֶב בִּמְקוֹמוֹת שֶׁכְּנֶגְדָּם. וְאִם כֵּן יִרְמֹז לַאֲשֶׁר יִהְיֶה בָּרָקִיעַ אַחֲרֵי הִנָּתֵן הַמְּאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם:

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אָז זְמַן הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ מִתְנַהֵג עַל אוֹתוֹ הָאֹפֶן שֶׁמִּתְנַהֵג אֶצְלֵנוּ הַזְּמַן שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים עַתָּה בְּשֵׁם יוֹם וּבְשֵׁם לַיְלָה:

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁמְּשִׁים בִּזְמַנִּים מִתְחַלְּפִים נִבְדָּלִים בִּלְתִּי סִבּוּב גַּלְגַּל, הִבְדִּילָם בְּהַדְרָגָה בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם זְמַן עֶרֶב בְּבוֹא הַלַּיְלָה וּזְמַן בֹּקֶר בְּבוֹא הַיּוֹם:

ויקרא אלקים לאור יום ששה דברים קרא הקב״‎ה שם כי אין אדם לקרוא להם והן: אור חשך שמים ארץ ימים אדם. א״‎ר אלעזר אין הקב״‎ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה שהרי כתוב ויקרא אלקים לאור יום אבל ולחשך קרא אלקים לילה אין כתיב.

ולחשך שהזכיר למעלה כבר. ויהי ערב ויהי בקר אעפ״‎י שהחשך נברא משעה ראשונה של לילה חוזר הוא ואומר סמוך לחשיכה ויהי ערב ויהי בקר כלומר חוזר וכולל בבת אחת כל מלאכת יום ראשון וכן בשאר ימים אחרים.

יום אחד פרש״‎י לפי סדר לשון הפרשה וכו׳‎ כלומר יומו של יחידו של עולם שנקרא אחד יום שלא היה בעולם אלא הוא כלומר היום היה לו לבדו ולא לאחר. ד״‎א לפי פשוטו לא היה לו לכתוב יום ראשון אלא יום אחד לפי שאין דרך לקרוא ראשון לשום ענין יחידי ובגמר בריאת יום זה עדיין לא נבראו שאר ימים.

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר יוֹם רִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יא:) מַזְכִּירִין מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים הָאוֹמְרִים שֶׁמֵהַתְחָלָה אַחַת לֹא יֵצְאוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, וְעַל כֵּן גָּזְרוּ אוֹמֶר מִי שֶׁבָּרָא אוֹר לֹא בָּרָא חֹשֶׁךְ. עַל כֵּן אָמַר ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״, דְּהַיְנוּ לַיְלָה וְיוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִין הֲפָכִין, מִכָּל מָקוֹם שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד, יוֹמוֹ שֶׁל אֶחָד, כִּי אֵל אֶחָד בָּרָא לִשְׁנֵיהֶם. וּפֵרוּשׁ זֶה מְחֻוָּר יוֹתֵר מִן פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי, כִּי מַלְאָכִים לֹא נִזְכְּרוּ כָּאן, וּמַה עִנְיָן זֶה לְמַאֲמַר ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״.