בְּרֵאשִׁית א׳ · כ״א

וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

במילים פשוטות

הבורא בורא את ״התנינים הגדולים״ ואת כל נפש החיה השורצת במים, וכל עוף כנף, למינהם, ורואה ״כי טוב״. זו הפעם הראשונה שמופיע הפועל ״ברא״ מאז הפסוק הראשון, ורש״י מסביר שהוא נאמר על בריאת יצורים גדולים ומיוחדים. הים והאוויר מתמלאים בשפע של מיני חיים.
מבוסס על רש״י, מדרש · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

התנינם. דָּגִים גְּדוֹלִים שֶׁבַּיָּם, וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה הוּא לִוְיָתָן וּבֶן זוּגוֹ שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה וְהָרַג אֶת הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁאִם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ לֹא יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בִּפְנֵיהֶם:

נפש החיה. שֶׁיֵּש בָּהּ חַיּוּת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְרָא יְיָ יָת תַּנִּינַיָּא רַבְרְבַיָּא וְיָת כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא דִּרְחִשָׁא דִּי אַרְחִישׁוּ מַיָּא לִזְנֵיהוֹן וְיָת כָּל עוֹפָא דְפָרַח לִזְנוֹהִי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויברא, הרומשת כטעם הולכת, וי"א שהשי"ן תחת סמ"ך,:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים בַּעֲבוּר גֹּדֶל הַנִּבְרָאִים הָאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם אָרְכָּם פַּרְסָאוֹת רַבּוֹת, הִגִּידוּ הַיְּוָנִים בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁיָּדְעוּ מֵהֶם אֲרֻכִּים חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה, וְרַבּוֹתֵינוּ גַּם כֵּן הִפְלִיגוּ בָּהֶם (עיין ב"ב עג), בַּעֲבוּר זֶה יִחֵס בָּהֶם הַבְּרִיאָה לֵאלֹהִים כִּי הוּא שֶׁהִמְצִיאָם מֵאַיִן מִבְּרֵאשִׁית, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְשׁוֹן בְּרִיאָה (רמב"ן על בראשית א':א'), וְכֵן יַעֲשֶׂה בָּאָדָם לְמַעֲלָתוֹ, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא מוּצָא מֵאַיִן עִם דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ לָמָּה לֹא אָמַר בַּיּוֹם הַזֶּה "וַיְהִי־‎כֵן". וְאוּלַי לֹא יִתָּכֵן לְהַזְכִּיר "וַיִּבְרָא" אַחֲרֵי "וַיְהִי־‎כֵן", כִּי מִבָּרִאשׁוֹנָה יְדַבֵּר. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא עד) כִּי הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים הוּא לִוְיָתָן וּבַת זוּגוֹ, שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאֶפְשָׁר כִּי מִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר בָּהֶם "וַיְהִי־‎כֵן", כִּי לֹא עָמְדוּ עוֹד:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים. שֶׁלֹּא הִסְפִּיק הַכֹּחַ הַמּוֹלִיד הַמְסֻדָּר בַּמַּיִם לְהַמְצִיא הַתַּנִּינִים הָרִאשׁוֹנִים בְּלִי זֶרַע, עַד שֶׁבָּרָא אָז כֹּחַ מַסְפִּיק לָזֶה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: הוֹסִיף ה׳ כֹּחַ בִּב׳ פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם, וּמַה שֶׁחָזַר לוֹמַר ״וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיקוּ הַמַּיִם לְהוֹצִיאָם, מַה שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁעָשְׂתָה הָאֲדָמָה בְּהוֹצָאַת הַדְּשָׁאִים וְהָעֲשָׂבִים שֶׁהִסְפִּיקָה אִמְרַת ה׳ לָהּ, דַּע כִּי אֵין הַמַּצְמִיחַ וְלֹא הַבּוֹרֵא בּוֹרֵא יוֹתֵר מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחַ תּוֹלַדְתּוֹ, כִּי אֵיךְ יִתֵּן אָדָם מַה שֶׁאֵין בּוֹ, וְהִנֵּה הַמַּיִם וְהֶעָפָר הֵם מְחֻסְּרֵי רוּחַ הַחִיּוּנִית, וּמִנַּיִן לָהֶם רוּחַ לָתֵת בִּבְרוּאֵיהֶם. וַהֲגַם כִּי הָאָרֶץ וְהַמַּיִם יֵשׁ בָּהֶם חִיּוּנִיּוּת דַּק עַד מְאֹד, הֲגַם שֶׁיִּתְּנוּ מִמֶּנּוּ לֹא יִתְּנוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁבָּהֶם, וְזֶה לֹא יַסְפִּיק לַדָּגִים וְלָעוֹפוֹת, אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא הִסְפִּיק כֹּחָם וְהֻצְרַךְ ה׳ לִבְרֹא לָהֶם רוּחַ הַחִיּוּנִית, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּבְרָא וְגוֹ׳ אֵת כָּל נֶפֶשׁ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁבְּצַוֹּתוֹ לַמַּיִם אָמַר ״יִשְׁרְצוּ שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה״, פֵּרוּשׁ: שֶׁרֶץ שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ הֲכָנָה לְקַבֵּל נֶפֶשׁ חַיָּה, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַחִיּוּנִי יִרְצֶה הֲכָנָה, וְהוּא אֶמְצָעִי בֵּינוֹ לְבֵין הַחֹמֶר, וְזֶה יֶשְׁנוֹ בְּכֹחַ הַמַּיִם לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָם כֹּחַ רוּחָנִי דַּק.

וּבַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים עָשָׂה ה׳ שִׁנּוּי בִּבְרִיאָתָם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְלֹא אָמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל ״וַיִּבְרָא נֶפֶשׁ הַתַּנִּינִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ״ וְגוֹ׳. בָּזֶה גִּלָּה הַכָּתוּב כִּי מְשֻׁנִּים הֵם מִכָּל מַה שֶׁבַּיָּם, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁהוֹלִיד בָּהֶם נֶפֶשׁ, גַּם בְּכֹחַ בְּרִיאָתָם עַצְמָהּ בָּרָא ה׳ בָּהֶם כֹּחַ נוֹסָף אֲשֶׁר אֵין כֹּחַ בַּיָּם לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְזֶה הוּא הַדָּג הַמֻּפְלָא לִוְיָתָן זֶה, וּכְבָר דְּבָרָיו מְפֹרָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא עד:). וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בִּבְרִיאָה זוֹ ״וַיְהִי כֵן״, אֵין לוֹ מָקוֹם, כִּי לֹא יִצְטָרֵךְ לוֹמַר ״וַיְהִי כֵן״ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא יֻזְכַּר אֶלָּא אִמְרוֹת ה׳ לְבַד, תַּגִּיד הַתּוֹרָה ״וַיְהִי כֵן״ כִּי אָמַר וַתֶּהִי, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאוֹמֵר ״וַיִּבְרָא״ - יֵשׁ בִּכְלָלוֹ אֲמִירָה, יֵשׁ בִּכְלָלוֹ הֲוָיָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל