בְּמִדְבַּר ט׳ · ו׳

לפני משה ולפני אהרן. כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶן יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בָּאוּ וּשְׁאָלוּם, וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר זֶה אַחַר זֶה, שֶׁאִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַהֲרֹן מִנַּיִן לוֹ (ספרי; בבא בתרא קי"ט):

וַהֲווֹ גֻבְרַיָא דִי הֲווֹ מְסָאֲבִין לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא וְלָא יְכִילוּ לְמֶעְבַּד פִּסְחָא בְּיוֹמָא הַהוּא וּקְרִיבוּ קֳדָם משֶׁה וְקָדָם אַהֲרֹן בְּיוֹמָא הַהוּא

ויהי אנשים. לא יתכן שיהיה מחנה ישראל גדול ושלא ימותו שם מתים בכל יום:

[ויהי אנשים דרך המקראות לומר לשון יחיד אצל רבים]

ויהי אנשים אחד עושה פסח שני ולא צבור וביום שהוקם המשכן נאמרה כמו ששנינו בגיטין.

אשר היו טמאים רבי יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף יכולים ליטהר ואם נושאי ארונו של נדב ואביהוא יכולים להטהר שהרי באחד בניסן הוקם המשכן שני לו שרף אלעזר את הפרה ואמרו בגיטין שמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ופרשת פרה אחת מהן ובו ביום שהוקם המשכן היה ר״‎ח ניסן, שהרי בר״‎ח מתו נדב ואביהוא כדמפורש בפרשת שמיני, הלכך יכולין היו להזות עליהם מימי חטאת שנעשו בשני בניסן לטהר כל טמאי מתים שהיו מר״‎ח ניסן עד פסח לעשות פסחיהן בטהרה, אלא למי היו טמאים למת מצוה נטמאו.

ולא יכלו לעשת הפסח לפי שאין אדם טמא רשאי לאכול בקדשים כדכתיב בפרשת צו והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה׳‎ וטומאתו עליו וגו'

ביום ההוא אין יכולים לעשות הא מחר יכולין לעשות מצינו למדים שחל שביעי שלהן בערב הפסח.

וַיְהִי אֲנָשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד עַל הָרַבִּים, וְעוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח אַחַר שֶׁהוֹדִיעַ שֶׁהָיוּ טְמֵאִים? וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַל הַפֶּסַח כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ בִּפְסָחִים (דף ו.) שֶׁמַּאֲמַר ״וְיַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח״ הָיָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּר מִטֻּמְאָה, וְתָבֹא הַסְּבָרָא לְהַטִּיל בָּהֶם דֹּפִי אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מִצְוַת ה׳ וְנִטְמְאוּ וְלֹא חָשְׁשׁוּ לְמִצְוַת פֶּסַח, תַּלְמוּד לוֹמַר וַיְהִי לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר כִּי לֹא הָיָה אֶלָּא עִנְיַן טֻמְאָה אַחַת אֲשֶׁר נִטְמְאוּ הָאֲנָשִׁים בָּהּ, וְעִנְיַן טֻמְאָה זֶה עַצְמוֹ לֹא הָיָה בְּיָדָם לְהִשְׁתַּמֵּר מִמֶּנּוּ וּבְעַל כָּרְחָם הָיוּ נִטְמָאִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה כה:), בֵּין לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁאָמַר נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ, בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא, בֵּין לְרַבִּי יִצְחָק שֶׁאָמַר טְמֵאֵי מֵת מִצְוָה הָיוּ צְרִיכִין לִטַּמֵּא הֲגַם שֶׁיָּדְעוּ שֶׁטֻּמְאָתָם נִמְשֶׁכֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז מַאֲמַר וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח לוֹמַר שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִשְׁמֹר עַצְמָן מֵהַטֻּמְאָה לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וְאָמְרוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, כְּבָר דִּקְדְּקוּ רַזַ״ל (פסחים צ:) לְמַר כְּדַעְתּוֹ וּלְמַר כְּדַעְתּוֹ. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר כִּי לְצַד שֶׁהָיוּ יְחִידִים הוּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, אֲבָל אִם הָיוּ צִבּוּר הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח כִּי בָּא בְּטֻמְאָה. שׁוּב רָאִיתִי בְּסִפְרֵי מֵרַזַ״ל שֶׁדִּיְּקוּ כֵן.

לְנֶפֶשׁ אָדָם. אָמְרוֹ ״לְנֶפֶשׁ אָדָם״ לוֹמַר, אֲבָל לִטְמֵא שֶׁרֶץ יְכוֹלִין הֵם, עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים צ.) שֶׁאָמְרוּ שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ וְטוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל טְמֵא מֵת הֲגַם שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״בַּיּוֹם הַהוּא״. וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶם בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, כְּתִיב ״בַּיּוֹם הַהוּא״ - הוּא שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין, אֲבָל בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הָיוּ יְכוֹלִין. וְגַם לִסְבָרַת הָאוֹמֵר ״בַּיּוֹם הַהוּא״ נִטְמְאוּ, יֶשְׁנוֹ לְפֵרוּשֵׁנוּ בְּמַאֲמַר ״לְנֶפֶשׁ אָדָם״ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה שֶׁרֶץ שׁוֹחֲטִין עָלָיו.

וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְגוֹ׳. טַעַם קָרְבָתָם לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, לְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב כְּדֵי שֶׁתָּבֹא הַהוֹרָאָה מִמֹּשֶׁה תֵּכֶף וּמִיָּד לַכֹּהֵן לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם אִם כֵּן יוֹרֶה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (בבא בתרא קיט.) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֶפְשָׁר עָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלֹא אָמַר וְכוּ׳, אֶלָּא סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִים וּבָאוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּמַאי קָא מִפַּלְגֵי? מָר סָבַר חוֹלְקִין כָּבוֹד לַתַּלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב, וּמָר סָבַר אֵין חוֹלְקִין, וְהִלְכְתָא חוֹלְקִין, וְהִלְכְתָא אֵין חוֹלְקִין, וְלֹא קַשְׁיָא - הָא דְּפָלִיג לֵיהּ רַבֵּיהּ יְקָרָא, הָא דְּלָא פָּלִיג לֵיהּ רַבֵּיהּ יְקָרָא, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. הִנֵּה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ הִלְכְתָא חוֹלְקִין וְהִלְכְתָא אֵין חוֹלְקִין, וְהֶעֱמִידוּ אָמְרָם הִלְכְתָא חוֹלְקִין בִּדְפָלִיג לֵיהּ רַבֵּיהּ יְקָרָא וְהִלְכְתָא אֵין חוֹלְקִין בִּדְלָא פָּלִיג לֵיהּ רַבֵּיהּ יְקָרָא, הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים שֶׁחוֹלְקִין רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאַבָּא חָנָן בַּקְּצָווֹת - מָר סָבַר חוֹלְקִין אֲפִלּוּ אֵין רַבּוֹ חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד, וּמָר סָבַר אֵין חוֹלְקִין אֲפִלּוּ חוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ כָּבוֹד, שֶׁבָּזֶה יֻצְדַּק לוֹמַר הִלְכְתָא וְכוּ׳ וְהִלְכְתָא וְכוּ׳ מִכְּלָל דִּפְלִיגִי.

וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקוֹר זֹאת: מִנַּיִן לוֹ לַשַּׁ״ס לְהַעֲמִיד מַחְלוֹקֶת זוֹ שֶׁחוֹלְקִין בַּקְּצָווֹת, וּמַה גַּם הֱיוֹת הֵפֶךְ הַכְּלָל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַעֲמִיד מַחְלוֹקֶת רַזַ״ל בַּקְּצָווֹת? וְאִם לְצַד שֶׁלֹּא נוֹדַע מַחְלָקְתָּם אִם בְּשֶׁחוֹלֵק וְכוּ׳ אִם בְּשֶׁאֵין חוֹלֵק וְכוּ׳, אֵין הֶכְרֵעַ לוֹמַר שֶׁאֵין חוֹלְקִין אֶלָּא בְּשֶׁאֵין חוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ וְכוּ׳, אֲבָל כְּשֶׁחוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ וְכוּ׳ מוֹדִים שֶׁחוֹלְקִין, אוֹ נֵלֵךְ לְצַד זֶה שֶׁאֵין חוֹלְקִין הַתַּנָּאִים אֶלָּא כְּשֶׁחוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ וְכוּ׳, אֲבָל כְּשֶׁאֵין רַבּוֹ חוֹלֵק מוֹדִים שֶׁאֵין חוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן הֶעֱמִיד הַשַּׁ״ס מַחְלוֹקֶת בַּקְּצָווֹת? זֶה דּוֹחַק, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַשַּׁ״ס לַעֲמוֹד עַל מַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי הַתַּנָּאִים קוֹדֶם כְּמִנְהַג הַשַּׁ״ס, וִיגַלֶּה מַחְלָקְתָּם, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר הִלְכְתָא וְכוּ׳.

וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר כִּי הַשַּׁ״ס דִּיֵּק שֶׁחוֹלְקִין בַּקְּצָווֹת מִתּוֹךְ מַחְלָקְתָּם מִמַּה שֶׁחוֹלְקִין, כִּי בִּשְׁלָמָא אִי אָמְרִינַן שֶׁחוֹלְקִין בַּקְּצָווֹת שַׁפִּיר, אֶלָּא אִם אֵינָם חוֹלְקִין אֶלָּא בַּחֲלוּקָּה אַחַת וְשָׁוִים בַּחֲבֶרְתָּהּ, לָמָּה פָּלִיג תַּנָּא עַל דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד דְּבָרָיו בַּחֲלוּקָּה שֶׁיּוֹדֶה בָּהּ הוּא? גַּם זֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק, כִּי זֶה הַטַּעַם צוֹדֵק בְּדִבְרֵי אַבָּא חָנָן שֶׁחוֹלֵק בַּקְּצָווֹת אֲפִלּוּ דְּלָא פָּלִיג לֵיהּ רַבֵּיהּ יְקָרָא, אֲבָל רַבִּי יֹאשִׁיָּה מִי יֹאמַר שֶׁסּוֹבֵר אֵין חוֹלְקִין אֲפִלּוּ פָּלִיג לֵיהּ רַבֵּיהּ יְקָרָא? וְעוֹד, גַּם עַל הַחוֹלֵק אֲנִי דָּן מִי גִּלָּה לוֹ שֶׁתַּנָּא קַמָּא בְּכָל הַקְּצָווֹת הוּא אוֹמֵר?

אָכֵן הַטַּעַם הוּא, כִּי מִמַּה שֶׁהֻצְרַךְ רַבִּי יֹאשִׁיָּה לְסָרֵס הַמִּקְרָא וּלְדָרְשׁוֹ, וְהוּא הֵפֶךְ פְּשַׁט הַכָּתוּב, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא מָצָא לוֹ דֶּרֶךְ לְהַעֲמִידוֹ בְּלֹא סֵרוּס. וְאִם הָיָה סוֹבֵר רַבִּי יֹאשִׁיָּה שֶׁחוֹלְקִין כָּבוֹד לַתַּלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב, הָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ הַכָּתוּב כִּפְשׁוּטוֹ וּלְהַעֲמִידוֹ כְּשֶׁחוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ כָּבוֹד. וְיֻצְדְּקוּ הַדְּבָרִים בְּהָאִישׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה עָנָו מְאֹד, שֶׁהָיָה חוֹלֵק כָּבוֹד לְאַהֲרֹן אָחִיו, וּמַה גַּם שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. עוֹד מְצָאנוּהוּ שֶׁהָיָה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פרשת בא יב) שֶׁאָמְרוּ כְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי פַּרְעֹה, מֹשֶׁה חוֹלֵק כָּבוֹד לְאַהֲרֹן שֶׁיַּקְדִּים בַּדִּבּוּר וְאַהֲרֹן לְמֹשֶׁה, וְהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם. הִנֵּה הוּא חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד.

וּמִמַּה שֶׁסֵּרֵס הַמִּקְרָא גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁסּוֹבֵר שֶׁאֵין חוֹלְקִין וְכוּ׳ אֲפִילוּ חוֹלֵק לוֹ רַבּוֹ כָּבוֹד, וּמִמַּה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ גַּם כֵּן בְּעִנְיַן בְּנוֹת צְלָפְחָד דִּכְתִיב ״וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר״ וְגוֹ׳ (במדבר כז:ב), וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֶפְשָׁר עָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְכוּ׳ וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר וְלֹא אָמַר וְכוּ׳ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים בָּעֵדָה וְהָעֵדָה וְכוּ׳, אֶלָּא סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִים וְכוּ׳, וּמֵבִיא הַשַּׁ״ס הָעִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה. וְהִנֵּה מִמַּה שֶׁרָאִינוּ שֶׁחָלַק אַבָּא חָנָן בַּעֲמִידַת בְּנוֹת צְלָפְחָד לִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים וְהָעֵדָה, מִן הַסְּתָם לֹא הָיוּ הַנְּשִׂיאִים חוֹלְקִין כָּבוֹד לְכָל הָעֵדָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֹשֶׁה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר אַבָּא חָנָן שֶׁחָלְקוּ לָהֶם כָּבוֹד. הָא לָמַדְתָּ שֶׁסּוֹבֵר שֶׁחוֹלְקִין כָּבוֹד אֲפִילוּ אֵין רַבּוֹ חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד, וּמֵעַתָּה הִרְוַחְנוּ טַעַם נָכוֹן לָמָּה נֶחְלְקוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאַבָּא חָנָן.