בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃

בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו את הפסח השני, על מצות ומרורים יאכלוהו. חזקוני מבאר שנצטוו על פסח בחודש השני מפני שפסח מצרים לא היה אלא יום אחד ולא נצטוו עליו לדורות, ועתה כשנבנה המשכן נצטוו לעשותו כמשפט עיקר מצוותיו. אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. הפסוק קובע את זמן פסח שני - ארבעה עשר באייר בין הערביים - ואת אופן אכילתו על מצות ומרורים, כמו הפסח הראשון. פסח שני הוא הזדמנות להשלמה: מי שלא יכול היה להביא את הפסח בזמנו זוכה להביאו חודש לאחר מכן, ולקיים את המצווה בשלמותה, כולל אכילת הקרבן יחד עם מצה ומרור כדין הפסח.