זֹ֣את ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה׃

ביום המשח אתו. בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח הִקְרִיב, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "אַחֲרֵי הִמָּשַׁח" (פסוק פ"ח)? שֶׁנִּמְשַׁח תְּחִלָּה וְאַ"כַּ הִקְרִיב, אוֹ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח - לְאַחַר זְמַן וְלֹא בָא לְלַמֵּד בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֶלָּא לוֹמַר שֶׁנִּמְשַׁח בַּיּוֹם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא ז') "בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם", לָמַדְנוּ שֶׁנִּמְשַׁח בַּיּוֹם, וּמַתַּ"ל "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ" ? בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח הִקְרִיב (ספרי):

קערת כסף שתים עשרה. הֵם הֵם שֶׁהִתְנַדְּבוּ, וְלֹא אֵרַע בָּהֶם פְּסוּל (שם):

דָא חֲנֻכַּת מַדְבְּחָא בְּיוֹמָא דְרַבִּיוּ יָתֵהּ מִן רַבְרְבֵי יִשְׂרָאֵל מְגִיסֵי כַסְפָּא תַּרְתָּא עַשְׂרֵי מִזְרְקֵי כַסְפָּא תְּרֵין עֲשַׂר בָּזִיכֵי דְדַהֲבָא תַּרְתָּא עַשְׂרֵי

ביום המשח אותו - התחילו לחנכו כמו שכתוב בפרשה זו.

בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וְגוֹ׳. כָּאן הִצְדִּיק דְּבָרֵינוּ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, כִּי כֻלָּן הִקְרִיבוּ יַחַד בְּיוֹם אֶחָד, אֶלָּא שֶׁנִּסְדְּרָה נִדְבָתָם אֶחָד לְיוֹם.

מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן. וְאוּלַי שֶׁיְּשַׁבַּח הַכָּתוּב אוֹתָם שֶׁמֵּעַצְמָן עָשׂוּ חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְהוּא מַאֲמַר מֵאֵת נְשִׂיאֵי פֵּרוּשׁ מֵאִתָּם הָיָה הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא הֻצְרְכוּ לְהַגִּיעַ מֵהַזּוּלַת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי ח״א נ״ג) שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁשָּׁווּ כֻּלָּן בְּמִצְוָה אַחַת וּזְכוּת אֶחָד, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ זְכוּת אֶחָד הוּא בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּן הָאָמוּר בָּעִנְיָן, אֲבָל יִמָּצֵא בָהֶם הַדְרָגוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, כִּי נַחְשׁוֹן גָּדוֹל מִכֻּלָּן.