וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ {פ}

לזבח השלמים הביא אחירע שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן אחירע בן עינן. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא נפתלי - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים - וחתמה את שורת שנים עשר הנשיאים. סיום הפסוק ״זה קרבן אחירע״ חותם את היום השנים עשר והאחרון של חנוכת המזבח, ומדגיש שכל נשיא הביא בעצמו את מלוא מערכת הקרבנות, ושהתורה מייחסת כל קרבן לבעליו בשמו כדי לחלוק לו כבוד.