וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃ {פ}

לזבח השלמים הביא גמליאל שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן גמליאל בן פדהצור. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא מנשה - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים - המייצגת את כל סוגי העבודה על המזבח. סיום הפסוק ״זה קרבן גמליאל״ חותם את יומו של הנשיא השמיני, ומדגיש שכל נשיא הביא בעצמו את מלוא מערכת הקרבנות, ושהתורה מייחסת כל קרבן לבעליו בשמו כדי לחלוק לו כבוד.