בְּמִדְבַּר ז׳ · ה׳

קַבֵּל מִנְהוֹן וִיהוֹן לְמִפְלַח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתִתֵּן יָתְהוֹן לְלֵוָאֵי גְבַר כְּמִסַת פּוּלְחָנֵהּ

ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבדתו אם הוצרך להוסיף יוסיפו כל הצורך שהרי שנים עשר בקר לא יוכלו למשוך ארבעים ושמונה קרשים והאדנים והבריחים והעמודים והיריעות והקלעים והמסכים והמיתרים והיתדות.

קַח מֵאִתָּם וְגוֹ׳. אָמְרוֹ מֵאִתָּם, לְלַמֵּד שֶׁעֲדַיִן הָיוּ בִּרְשׁוּת הַמְּבִיאִים וְלֹא בָּאוּ לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְטַעְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְצַד שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה שֶׁיִּשְׂאוּ הַמִּשְׁכָּן עַל הָעֲגָלוֹת לֹא רָצָה לְקַבֵּל כִּי לְמָה הֵם רְאוּיִים, וְהַנְּשִׂיאִים שִׁעֲרוּ בְּדַעְתָּם כִּי הַקְּרָשִׁים וְהָאֲדָנִים מַשָּׂא גָּדוֹל שֶׁצָּרִיךְ לַעֲגָלוֹת, וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.