אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּלְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא תּוֹרִין תְּרֵין דִכְרִין חַמְשָׁא גְדָיֵי חַמְשָׁא אִמְרִין בְּנֵי שַׁתָּא חַמְשָׁא דֵין קֻרְבַּן אֱלִיצוּר בַּר שְׁדֵיאוּר
מקור: ספריא · נחלת הכלל
בְּמִדְבַּר ז׳ · ל״ה
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ {פ}
במילים פשוטות
לזבח השלמים הביא אליצור שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן אליצור בן שדיאור. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא ראובן - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים - המייצגת את כל סוגי העבודה על המזבח. סיום הפסוק ״זה קרבן אליצור״ חותם את יומו של הנשיא הרביעי, ומדגיש שכל נשיא הביא בעצמו את מלוא מערכת הקרבנות, ושהתורה מייחסת כל קרבן לבעליו בשמו כדי לחלוק לו כבוד.
מבוסס על פשט, אונקלוס · נכתב ונערך במקור