וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ {פ}

לזבח השלמים הביא אליאב שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן אליאב בן חלן. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא זבולון - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים - המייצגת את כל סוגי העבודה על המזבח. סיום הפסוק ״זה קרבן אליאב״ חותם את יומו של הנשיא השלישי, ומדגיש שכל נשיא הביא את מלוא מערכת הקרבנות בעצמו, ושהתורה מייחסת כל קרבן לבעליו בשמו כדי לחלוק לו כבוד.