בְּמִדְבַּר ז׳ · י״ח

בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר׃

במילים פשוטות

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער, נשיא שבט יששכר. רש״י מבאר מדוע נאמר בו לשון ״הקריב״ מה שלא נאמר בשאר השבטים: לפי שבא ראובן וערער ואמר שכיוון שקדם לו יהודה, ראוי שיקריב הוא אחריו, ואמר לו משה שמפי הגבורה נצטווה להקריב לפי סדר הזה. אור החיים מוסיף שהוקדם שבט יששכר מפני היותו בן תורה, ולכן הורם שבטו וקדם אף לראובן הבכור, וכן זבולון שהחזיק בידו ללמוד. הקדמת יששכר מלמדת על מעלת לימוד התורה, שבזכותה זכה שבט שאינו הבכור להקדים בהקרבת קרבנו לחנוכת המזבח.
מבוסס על רש״י, אור החיים, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הקריב נתנאל בן צוער … הקרב את קרבנו. מַה תַּ"ל "הִקְרִיב" בְּשִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בְּכָל הַשְּׁבָטִים? לְפִי שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְעִרְעֵר וְאָמַר: אַחַר שֶׁקְּדָמַנִי יְהוּדָה, אַקְרִיב אֲנִי אַחֲרָיו, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה נֶאֱמַר לִי שֶׁיַּקְרִיבוּ כְּסֵדֶר מַסָּעוֹת - לְדִגְלֵיהֶם, לְכָךְ אָמַר הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ, וְהוּא חָסֵר יוֹ"ד, שֶׁהוּא מַשְׁמַע הַקְרֵב, לְשׁוֹן צִוּוּי, שֶׁמִּפִּי הַגְּבוּרָה נִצְטַוָּה "הַקְרֵב". וּמַהוּ הִקְרִיב הִקְרִיב שְׁנֵי פְעָמִים? שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים זָכָה לְהַקְרִיב שֵׁנִי לַשְּׁבָטִים, אַחַת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" (דבהי"א י"ב), וְאַחַת שֶׁהֵם נָתְנוּ עֵצָה לַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ. וּבִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מָצָאתִי, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר הִשִּׂיאָן עֵצָה זוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּיוֹמָא תִּנְיָנָא קָרִיב נְתַנְאֵל בַּר צוּעָר רַבָּא דְיִשָׂשׂכָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְגוֹ׳. הִקְדִּים שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר, לְצַד הֱיוֹתוֹ בֶּן תּוֹרָה הוּרַם שִׁבְטוֹ וְקָדַם לִרְאוּבֵן הַבְּכוֹר, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא גַּם זְבוּלוּן הַמַּחְזִיק בְּיָדוֹ לִלְמֹד, דִּכְתִיב (דברים לג:יח) ״שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר״ וְגוֹ׳, יָשַׁב בְּצִלּוֹ וְקָדַם לִרְאוּבֵן:

הִקְרִיב נְתַנְאֵל וְגוֹ׳ נְשִׂיא יִשָּׂשכָר. הִקְדִּים הַזְכָּרַת שְׁמוֹ לְזִכְרוֹן הַנְּשִׂיאוּת, לַעֲשׂוֹת לוֹ גֶּדֶר הַמַּעֲלָה גַּם בְּלֹא חֲשִׁיבוּת הַנְּשִׂיאוּת, מַה שֶׁאֵין כֵּן כָּל שְׁאָר הַנְּשִׂיאִים שֶׁהִקְדִּים זִכְרוֹן הַנְּשִׂיאוּת לִשְׁמָם. וּבִשְׁמוֹ הִזְכִּיר זִכְרוֹן הַתּוֹרָה וְאֶמְצָעוּת קִנְיָנָהּ, זִכְרוֹן הַתּוֹרָה נְתַנְאֵל - נָתַן אֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ד:ב) ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״. אֶמְצָעוּת קִנְיָנָהּ בֶּן צוּעָר - שֶׁאֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה (גיטין נז.) ״אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״. וְאוּלַי כִּי לְצַד זֶה גַּם כֵּן הִקְדִּים זִכְרוֹן שְׁמוֹ, לוֹמַר כִּי לְצַד הַמִּפְעָל הָרָשׁוּם בִּשְׁמוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ זָכָה לִהְיוֹת נָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל