בְּמִדְבַּר ז׳ · י״ט

הִקְרִ֨ב אֶת־קׇרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃

במילים פשוטות

נתנאל הקריב את קרבנו: קערת כסף במשקל מאה ושלושים שקל, מזרק כסף בשבעים שקל, שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה - כקרבנו של נחשון. רש״י דורש רמזים במספרים: אותיות ״קערת״ בגימטריא תתק״ל כנגד שנותיו של אדם הראשון, ומשקל מאה ושלושים כנגד היותו בן מאה ושלושים שנה כשהעמיד תולדות לקיום העולם. אור החיים מבאר שהמילים ״הקריב את קרבנו״ נראות מיותרות אחר שכבר נאמר ״הקריב נתנאל״, אלא שהכתוב חוזר ומאריך כדי להגדיל את ערך הקרבן ולהזכיר את זכות הקרבתו. אף שהקרבן זהה בכל פרטיו לקרבן נחשון, חוזרת התורה ומפרטת אותו כדי לחלוק כבוד לכל נשיא בפני עצמו.
מבוסס על רש״י, אור החיים, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

קערת כסף. מִנְיַן אוֹתִיוֹתָיו בְּגִימַטְרִיָּא תתק"ל, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן:

שלשים ומאה משקלה. עַל שֵׁם שֶׁכְּשֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת לְקִיּוּם הָעוֹלָם בֶּן ק"ל שָנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד" וְגוֹ' (בראשית ה'):

מזרק אחד כסף. בְּגִימַטְרִיָּא תק"ך, עַל שֵׁם נֹחַ שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת בֶּן ת"ק שָׁנָה, וְעַל שֵׁם עֶשְֹרִים שָׁנָה שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם תּוֹלְדוֹתָיו - כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (שם ו') - לְפִיכָךְ נֶאֱמַר - מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, וְלֹא נֶאֱמַר מִזְרָק כֶּסֶף אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּקְּעָרָה, לוֹמַר שֶׁאַף אוֹתִיּוֹת שֶׁל אֶחָד מִצְטָרְפוֹת לַמִּנְיָן:

שבעים שקל. כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִבָּנָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

קָרִיב יָת קֻרְבָּנֵהּ מְגִסְתָּא דִכְסַף חֲדָא מְאָה וּתְלָתִין סִלְעִין הֲוָה מַתְקְלֵהּ מִזְרְקָא חַד דִכְסַף מַתְקְלַהּ שַׁבְעִין סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא תַּרְוֵיהוֹן מְלַן סֻלְתָּא דְפִילָא בִמְשַׁח לְמִנְחָתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ. כָּל זֶה מְיֻתָּר אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר ״הִקְרִיב נְתַנְאֵל״, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לְהַגְדִּיל בְּחִינוֹת הַנּוֹסָפוֹת בְּזִכְרוֹן הַקְרָבַת נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. וְתִמְצָא שֶׁהִזְכִּיר בְּנַחְשׁוֹן זִכְרוֹן הַקָּרְבָּן שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים: הַמַּקְרִיב וְגוֹ׳, קָרְבָּנוֹ וְגוֹ׳, וְקָרְבָּנוֹ. אֶחָד זִכְרוֹן הִתְקָרְבוּתוֹ לְהַקְדִּים רִאשׁוֹנָה, וְאֶחָד לִבְחִינַת הַקָּרְבָּן הַנֶּעְלָם, וְאֶחָד לַקָּרְבָּן עַצְמוֹ. כְּמוֹ כֵן בְּנָשִׂיא שֶׁל תּוֹרָה הִזְכִּיר שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת: הִקְרִיב נְתַנְאֵל וְגוֹ׳, הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ, וּבִשְׁאָר הַנְּשִׂיאִים לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא הַזְכָּרַת הַקָּרְבָּן הַמּוּבָא בֵּית ה׳, כִּי לֹא יוּכְלוּ עֲשׂוֹת כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שֵׁבֶט יְהוּדָה וְשֵׁבֶט יִשָּׂשכָר.

וְטַעַם אָמְרוֹ ״הִקְרִב״ בְּלֹא יוֹ״ד, לִדְרוֹשׁ הַמָּסוֹרֶת שֶׁהוּא לְשׁוֹן צִוּוּי וְהוּרְמָנוּתָא, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי נב) שֶׁעִרְעֵר רְאוּבֵן עָלָיו, לָזֶה בָּא מַאֲמַר אֲדוֹן הָרְשׁוּת וְאָמַר הִקְרִב, לָזֶה כָּתַב בְּלֹא יוֹ״ד לִרְמוֹז זֶה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל