קרבנו כלל גם כף אחת של זהב במשקל עשרה שקלים, מלאה קטורת. רש״י מבאר ש״עשרה זהב״ פירושו כתרגומו - משקל עשרה שקלי הקודש היה בה. עוד מבאר רש״י שלא מצינו קטורת ביחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והיתה הוראת שעה. חזקוני מוסיף שהכף עצמה היתה עשויה מזהב, אך משקלה נמדד בשקלי כסף. הבאת הקטורת על המזבח החיצון על ידי יחיד היא דבר יוצא דופן שאינו נוהג לדורות, ולכן היא נחשבת כהוראת שעה מיוחדת לצורך חנוכת המזבח. כף הזהב הקטנה, המלאה קטורת בשמים, השלימה את מערכת הכלים שהביא כל נשיא לחנוכת המזבח.
