בְּמִדְבַּר ז׳ · י״ב

ביום הראשון. אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת, רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְסֵדֶר עוֹלָם:

למטה יהודה. יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שִׁבְטוֹ, וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהִקְרִיב, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר "לְמַטֵּה יְהוּדָה" אֶלָּא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, תַּ"ל "זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן" - מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא (שם):

וַהֲוָה דִמְקָרַב בְּיוֹמָא קַדְמָאָה יָת קֻרְבָּנֵהּ נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה

נחשון בן עמינדב לא נקרא כאן נשיא כדי שלא יתגאה על שהקריב ראשון וכל האחרים נקראו נשיאים לפי שהשפילו עצמם והקריבו אחריו.

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֲשֶׁר חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת הַשָּׁלוֹם, כִּי אִם אֵין שָׁלוֹם אֵין כְּלוּם. לְפִיכָךְ הַשָּׁלוֹם בָּא בִּגְמַר הַחֲתִימָה וְאַחֲרוֹן חָבִיב, כִּי כָל הַקּוֹדְמִים נִרְאֶה כְּאִלּוּ עֲדַיִן הֵם חֲסֵרִים עַד בִּיאַת הַבְּרָכָה שֶׁאַחֲרֶיהָ הַבָּאָה לְמַלֹּאות מָה שֶׁחָסְרָה הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הָאַחֲרוֹנָה אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, כִּי אֵין צֹרֶךְ עוֹד בְּשׁוּם בְּרָכָה שֶׁתָּבֹא אַחֲרֶיהָ לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנָהּ. עַל כֵּן הַמִּדְרָשׁ מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי זֶה מוֹרֶה עַל חֶסְרוֹן הַבְּרָכוֹת הַקּוֹדְמִים וְעַל מַעֲלַת הַחֲתִימָה, וִיצִירַת הָאָדָם בָּאַחֲרוֹנָה יוֹכִיחַ. וְעַל כֵּן נִמְצְאוּ מִדְרָשִׁים רַבִּים הַמְדַבְּרִים מִמַּעֲלַת הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ בַּתַּחְתּוֹנִים וּבָעֶלְיוֹנִים. וְאָמְרוּ עוֹד (במ״ר יא ז): גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ הַמֵּתִים צְרִיכִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו טו) ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ קְטָטָה וּמְרִיבָה בֵּין הַמֵּתִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ אֶל הַשָּׁלוֹם, אֶלָּא הַמֵּתִים צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים, כִּי אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים וְהֵם מְחָרְפִים זֶה אֶת זֶה, עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ לְחָרֵף אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לְשׁוֹכְנֵי עָפָר אֵין מְנוּחָה בַּקֶּבֶר מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַחַיִּים, כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַהִיא שֶׁהָיְתָה קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים (ברכות יח:), וּכְמַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם בְּדוֹרֵנוּ. עַל כֵּן צְרִיכִין הַמֵּתִים שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים, וְאָז יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם שָׁלוֹם.

וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת וְהוּא הַשָּׁלוֹם, מִיָּד הִתְחִיל בְּפָרָשָׁה אֲשֶׁר בָּהּ רָמוּז גַּם כֵּן הַשָּׁלוֹם, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בָּרִאשׁוֹן ״וְקָרְבָּנוֹ״ בְּוָא״ו הָעִטּוּף כְּאִלּוּ קָדְמוּ אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה תִּפְאַרְתּוֹ לוֹמַר אֲנִי הִקְרַבְתִּי רִאשׁוֹן. גַּם לֹא הִזְכִּיר בּוֹ שֵׁם נָשִׂיא, שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא לוֹמַר אֲנִי אֶמְלוֹךְ, וְהַגַּאֲוָה סִבָּה לְכָל רִיב וּלְכָל נֶגַע. וְאָמְרוּ עוֹד (שמו״ר טו ו עיי״ש) שֶׁכָּל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אֵלּוּ נִמְשְׁלוּ לִשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁהוֹלְכִים כְּהוֹלֵךְ בְּסֻלָּם לַאֲחוֹרָיו, וְכֵן יִסֵּד הַפַּיָּט שֶׁל נִשּׂוּאִין: שׁוֹר לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, עֲלוֹת בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּל אֶחָד סוֹבֵר אֲנִי רִאשׁוֹן. וּמִטַּעַם זֶה הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה בְּזִכְרוֹן כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּכָל שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם אֶחָד טָפֵל לַחֲבֵרוֹ, וְכָל זֶה סִבַּת הַשָּׁלוֹם.

הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר אֶת קָרְבָּנוֹ? וְאוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל הַשֵּׁבֶט. וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פיסקא מח) שֶׁדִּיְּקוּ דָּבָר זֶה מִמַּה שֶׁכָּפַל לוֹמַר בְּכָל אֶחָד ״זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן״ וְגוֹ׳ ״זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל״, מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מִשֶּׁלָּהֶם, טַעַם אָמְרוֹ קָרְבָּנוֹ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַקְרָבָה: א׳ הַפְלָגַת זְכֻיּוֹתָיו וְקֻרְבָתוֹ לִפְנֵי ה׳ כָּאָמוּר בָּעִנְיָן בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יג,י) נִפְלָאִים מַעֲשָׂיו שֶׁל נַחְשׁוֹן, וְהַב׳ הַקָּרְבָּן עַצְמוֹ. לָזֶה אָמַר הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ, פֵּרוּשׁ, הִקְרִיב קָרְבָּן הָאָמוּר בָּעִנְיָן עִם קָרְבָּנוֹ הַנֶּעְלָם שֶׁהוּא סֶגֶל מַעֲשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר הִפְלִיא עֲשׂוֹת. וְתֵדַע כִּי עִם קָרְבַּן הָאָדָם יִתְיַחֲדוּ וְיִתְוַעֲדוּ כֹּחוֹת הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר סֻבְּבוּ מִמֶּנּוּ וַאֲשֶׁר אֵלָיו. עוֹד לְצַד כִּי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן יַפְעִיל הַקְרָבַת עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְהֵעִיד הַכָּתוּב כִּי הִשִּׂיגָה יַד נַחְשׁוֹן לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ, פֵּרוּשׁ הַצָּרִיךְ לְהַקְרִיב מִנִּיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וַעֲנָפֶיהָ הִקְרִיב וְיִחֵד יַחַד כָּל הַצָּרִיךְ לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְיַחֵד מִבְּחִינָתוֹ, וְהוּא מַאֲמַר הַמַּקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ, וְזֶה יַעֲשֶׂה בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה בַּהֲבָאַת הַקָּרְבָּן.

לְמַטֵּה יְהוּדָה. וְלֹא אָמַר ״נָשִׂיא״ כְּכָל הָאָמוּר בְּכָל הַמַּטּוֹת, לוֹמַר כִּי רָאוּי הוּא נַחְשׁוֹן לְהַקְרִיב רִאשׁוֹן הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה נָשִׂיא וּמַעֲלָתוֹ מִצַּד עַצְמוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל שְׁאָר הַנְּשִׂיאִים כִּי מַעֲלָתָם הִיא לְצַד הֱיוֹתָם נְשִׂיאֵי הַשֵּׁבֶט לְבַד. עוֹד יִרְצֶה לְהַפְלִיג מַהוּתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מַחְשִׁיב עַצְמוֹ כְּנָשִׂיא אֶלָּא כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַשֵּׁבֶט. וּלְצַד שֶׁמָּצִינוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא במדבר פסוק מ״ח) שֶׁבִּקְשׁוּ לִדְרֹשׁ בִּשְׁמוֹת הַנְּשִׂיאִים כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו, נִרְאֶה כִּי צַדִּיק זֶה שְׁמוֹ גַּם כֵּן יַגִּיד כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר הָיָה יָחִיד שֶׁנִּתְנַדֵּב לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בִּירִידָה לַיָּם, וְהוּא אָמְרוֹ נַחְשׁוֹן אוֹת נוּ״ן מִתְחַלֶּפֶת בְּלָמֶ״ד בְּאוֹתִיּוֹת דטלנ״ת, שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה נַחְשׁוֹל שֶׁל יָם גּוֹבֵר בֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ עַמִּי, נָדַב וְיָרַד לַיָּם, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לז:).