בְּמִדְבַּר ו׳ · ב׳

כי יפלא. יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף (סוטה ב'):

נדר נזיר. אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:

להזיר לה'. לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן גְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרֵי יְפָרֵשׁ לְמִדַר נְדַר נְזִירוּ לְמֵיזַר קֳדָם יְיָ

יפלא. יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאותם:

נדר נזיר. פירוש נדר להיות נזיר כי נזיר הוא תאר השם:

נזיר מגזירת וינזרו שירחיק מהתאות ועשה זה לעבודת השם כי היין משחית הדעת ועבודת השם ובפרשת כי תצא מחנה ארמוז לך סוד:

כי יפלא מתיבות שיש להם שני פנים בפירושם לשון סתירה ולשון בנין שהרי מצינו כי יפלא ממך דבר למשפט. ונסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה ללמד שרובי עבירות סבת יין ואשה שלא תתקן את שער ראשה אינה מבקשת להבעל.

נדר נזיר להזיר כנגד שלשה ענינים שבנזיר יין תגלחת טומאה.

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרַט כָּאן אִשָּׁה, כִּי לְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, (סוטה ב), וְזֶה שַׁיָּךְ יוֹתֵר בְּנָשִׁים מִבַּאֲנָשִׁים כִּי מִסְתָּמָא הַנָּשִׁים יַזִּירוּ מִן הַיַּיִן. וְאִם תֹּאמַר, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי יַפְלִיאוּ״ שֶׁהֲרֵי עִם שְׁנֵיהֶם הוּא מְדַבֵּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ה ו) ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַיַּיִן מַזִּיק יוֹתֵר לְנָשִׁים תְּשׁוּשֵׁי כֹּחַ מֵלַאֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, וְאִם אִשָּׁה תַּזִּיר מִן הַיַּיִן אֵין הַדָּבָר פֶּלֶא כָּל כָּךְ, כִּי בְּנָקֵל לָהּ לָבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל שֶׁל עֶרְוָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סה.) (שְׁלֹשָׁה) [אַרְבָּעָה] אֲפִלּוּ חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ כוּ׳, אֲבָל הָאִישׁ וַדַּאי מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת אִם יַזִּיר מִן הַיַּיִן, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יַפְלִא״.

דָּבָר אַחֵר, ״כִּי יַפְלִא״ לְשׁוֹן הַבְדָּלָה וְהַפְרָשָׁה. וְדָבָר זֶה יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בִּשְׁלֹשָׁה פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁעַל יְדֵי הַיַּיִן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ״ וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחוֹל״. לְכָךְ אָמַר ״כִּי יַפְלִא״, כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחוֹל אָז יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק (משלי לא ה), הַתּוֹרָה, לְאַפּוֹקֵי הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה אֵין לְשׁוֹן הַפְלָאָה שַׁיָּךְ בָּהֶם. הַשֵּׁנִי הוּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה מִן תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הַיַּיִן רֹאשׁ לְכֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּמָנוֹחַ ״לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי״ (שופטים יג יח). הַיְינוּ פִּלְאִי שְׁמוֹ, כִּי כָל מַלְאָךְ נִקְרָא עַל שֵׁם הַשְּׁלִיחוּת, וַאֲנִי נִשְׁלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת הַבֵּן הַיִּלּוֹד נָזִיר מֻפְלָא וּמוּפְרָשׁ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ כִּי יַפְלִא״, לְכָךְ אֲנִי נִקְרָא פֶלִאי. וּלְכָךְ אָמַר ״כִּי יַפְלִא״ וְלֹא אָמַר ״יַפְלִיאוּ״, לְפִי שֶׁגַּם נֶדֶר שֶׁל הָאִשָּׁה תָּלוּי בְּאִישָׁהּ, שֶׁהֲרֵי ״כָּל נֶדֶר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״ (במדבר ל יד), אִם כֵּן גַּם נִדְרָהּ תָּלוּי בּוֹ. וְאֵין הַכַּוָּנָה בִּנְזִירוּת זֶה שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ מִן הַיַּיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לִהְיוֹת בְּסוֹבְאֵי יַיִן כְּבָרִאשׁוֹנָה, דְּאִם כֵּן צַדִּיק מַה פָּעַל, אֶלָּא הַכַּוָּנָה שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ מְעַט מְעַט, כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וּבִשְׁלֹשִׁים יוֹם הֲוֵי חֲזָקָה שֶׁשּׁוּב לֹא יִהְיֶה לָהוּט אַחֲרָיו כָּל כָּךְ. הַשְּׁלִישִׁי הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כב.) הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה כוּ׳, וּמַאֲמָר זֶה תִּמְצָא עָלָיו פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד לְקַמָּן בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (ל ג) עַיֵּן שָׁם. וְזֶה מַסְכִּים לְמַאן דְּאָמַר שֶׁהַנָּזִיר נִקְרָא חוֹטֵא (נדרים י.), וְהַחֵטְא הוּא שֶׁבּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ וְהוּא פּוֹרֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הָעוֹלָם לִנְהֹג אִסּוּר בְּדָבָר שֶׁהַכֹּל נוֹהֲגִים בּוֹ הֶתֵּר, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יַפְלִא״, שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מֻבְדָּל וּמוּפְרָשׁ מִזּוּלָתוֹ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מָצוּי בַּנָּשִׁים כִּי מִסְתָּמָא דַּעְתָּם לְפִי שֶׁרוֹאִין סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ וְלֹא כְּדֵי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמָם.

דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳. כָּפַל הַכָּתוּב לוֹמַר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, גַּם שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ, אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּין לִשְׁנֵי מִינֵי נָזִיר שֶׁאֶחָד מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, וְהוּא נְזִירוּת כְּהַהוּא שֶׁאָמְרוּ בִּנְדָרִים (נדרים ט.) שֶׁאָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי וְכוּ׳ אֶלָּא פַּעַם וְכוּ׳ הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלֵּחַ לַשָּׁמַיִם וְכוּ׳, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא ״נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״, יְעֻיַּן שָׁם. לָזֶה אָמַר דַּבֵּר כְּנֶגֶד שְׁאָר נְזִירוּת, וְאָמַרְתָּ כְּנֶגֶד נְזִירוּת הַמְּעֻלָּה, וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳ וְלֹא אָמַר לְהַזִּיר לַה׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִינֵי נְזִירוּת, נָזִיר כְּנֶגֶד כָּל הַנְּזִירוּת שֶׁיַּזִּיר עַצְמוֹ, וּמַאֲמַר לְהַזִּיר לַה׳ כְּנֶגֶד נְזִירוּת שֶׁהִיא מִתְּחִלָּתָהּ לַה׳ כְּמַעֲשֵׂה אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִזִּיר כְּשֶׁרָאָה בָּבוּאָה שֶׁלּוֹ.