וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ. לְפוּם רֵיהֲטָא נִרְאֶה לִי עִנְיַן בְּדִיקָה זוֹ כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, וְהִנֵּה מַיִם אֵלּוּ שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בַּכִּיּוֹר וּבְתוֹכָם הַשֵּׁם שֶׁנִּמְחָה וַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, וְכָל מַשְׁקֶה יוֹצֵא דֶּרֶךְ בֵּית הָרֶחֶם בַּשֶּׁתֶן. לְפִיכָךְ אִם נִטְמְאָה וְלֹא הָיָה שָׁם גֶּדֶר עֶרְוָה אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּיִם קְדֹשִׁים אֵלּוּ יִגְּעוּ בִּמְקוֹם עֶרְוָה שֶׁנִּטְמָא. לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה וִירֵכָהּ נֹפֶלֶת, כִּי כָּךְ הַטֶּבַע בְּכָל חֹלִי הַשֶּׁתֶן, שֶׁהַמַּשְׁקֶה הֶעָצוּר תּוֹךְ הָאָדָם וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת יִפְעֹל אַחַת מִשְּׁתַּיִם אֵלֶּה אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, דְּהַיְינוּ בִּטְנוֹ צָבָה, כִּי הַמּוֹתָרוֹת הַנִּשְׁאָר בַּבֶּטֶן וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת גּוֹרֵם נְפִיחַת הַבֶּטֶן, אוֹ הַמַּשְׁקֶה עוֹשֶׂה לוֹ דֶּרֶךְ אַחֵר, וְהוּא שֶׁנִּבְלַע בִּבְשַׂר הַיָּרֵךְ, וּלְפִי שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יִפֹּל בְּשַׂר הַיָּרֵךְ וּבִכְלַל חֲתִיכוֹת בָּשָׂר הַנּוֹפְלוֹת יִפֹּל גַּם הַמַּשְׁקֶה דֶּרֶךְ שָׁם. אֲבָל אִם טְהוֹרָה הִיא וְלֹא נִטְמָא הַמָּקוֹם הַהוּא, הֲרֵי אֵבְרֵי הַמִּשְׁגָּל כִּשְׁאָר אֵבְרֵי הָאָדָם וְאֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּתוּב (בראשית ג כה): ״וַיִּהְיוּ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ עֲרוּמִּים וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״, כִּי כָל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם נְטִיָּה אֶל הַחֵטְא הָיוּ אֵבְרֵי הַמִּשְׁגָּל אֶצְלָם כִּשְׁאָר אֵבָרִים שֶׁאֵין בּוּשָׁה בִּהְיוֹתָם מְגֻלִּים, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כָּאן גֶּדֶר עֶרְוָה יוֹצֵא הַמַּשְׁקֶה כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּלְפִי שֶׁחָטְאָה בְּמַשְׁקֵה הַיַּיִן עַל כֵּן תִּבָּדֵק בְּמַשְׁקֵה הַמַּיִם.
וּמַה שֶּׁלּוֹקְחִין מִן קַרְקַע הַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנִים לְתוֹכוֹ, מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (יח כה) בְּפָסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲוֹן עֲרָיוֹת נִפְקָד עַל הָאָרֶץ עָוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטְאָה בְּעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא עֵץ פְּרִי, עַל יְדֵי שֶׁנָּתְנָה חֹמֶר גַּס וְעָב בְּכָל הַנִּמְצָאִים וְאַגַּב זֶה נָתְנָה גַּם בָּאָדָם חֹמֶר עָב וְעָכוּר הַגּוֹרֵם לִהְיוֹת לוֹ נְטִיָּה אֶל הַזְּנוּת בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (ב ט), שֶׁאֲכִילַת הָעֵץ גָּרַם לוֹ תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וְיָדוּעַ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא, מִן הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ כא), וְהַיְינוּ מִן עֲפַר הַמִּשְׁכָּן, וְחֹמֶר זֶה נָתוּן בְּכָל תּוֹלְדוֹתָיו אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן. וְאִם כֵּן הֶעָפָר אֲשֶׁר בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן הִיא הָאוּמָּן אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַכְּלִי הַהוּא, דְּהַיְינוּ הָאָדָם, וְאוֹי לְעִסָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עָלֶיהָ, כִּי הֶעָפָר הַהִיא תּוּכַל לְהָעִיד עַל הַכְּלִי אִם נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס הַגּוֹרֵם פְּרִיצוּת הָעֲרָיוֹת אוֹ לֹא, וְיָבֹא הָאוּמָּן וְיָעִיד עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר עָשָׂה מַה טִּיבוֹ.
וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר אִם הָיָה בְּמַיִם אֵלּוּ דָּבָר מַר, כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כ) הוּשַׂם בָּהֶם דָּבָר מַר, וְדַעַת הָרַמְבַּ״ן מִדְּלֹא נֶאֱמַר ״וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמָּרִים לַמְאָרְרִים״, וּכְתִיב בְּהֵפֶךְ זֶה ״וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים״. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם דָּבָר מַר אַךְ שֶׁבְּפִיהָ הָיוּ לְמָרִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֵי מָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו כג): ״וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם״, וְלֹא נֶאֱמַר ״כִּי מָרִים הָיוּ״, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מָרִים אַךְ בְּפִיהֶם שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי מָרִים הֵם״ הַיְינוּ יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי שֶׁהַמָּקוֹם נִקְרָא ״מָרָה״ מַשְׁמָע שֶׁמֵּעוֹלָם הָיוּ שָׁם מַיִם מָרִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה״, עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע שָׁם שֶׁמַּיִם אֵלּוּ שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים בְּפִיהֶם עַל צַד הָעֹנֶשׁ.
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה. שֶׁמֵּי מָרָה וּמֵי סוֹטָה וְעִנְיַן הָעֵגֶל הַכֹּל אֶחָד הוּא, בִּהְיוֹת שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא יתרו פר׳ ח יג) שֶׁהַדִּבְּרוֹת הָיוּ חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ, וְדִבּוּר ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ כְּנֶגְדּוֹ ״לֹא תִנְאָף״, כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ מְנָאֵף אַחֲרֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז לב): ״הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת״ וְגוֹ׳, וּבְמָרָה הָיוּ שְׁטוּפִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְאִיתָא בַּמְּכִילְתָּא (בשלח (ויסע) א כב) וּמְבִיאָהּ הַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טו רנד) בְּפָסוּק ״וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאָמְרוּ שָׁם נַעֲשֶׂה לָנוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְתֵרֵד בְּרָאשֵׁינוּ, יָכוֹל שֶׁאָמְרוּ וְלֹא עָשׂוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ״ כוּ׳ (נחמיה ט יז) עַיֵּן שָׁם. וּלְפִי זֶה הַמִּדְרָשׁ הָיוּ שָׁם כְּאִשָּׁה מְנָאֶפֶת, שֶׁמַּיִם מְתוּקִים יָשׁוּבוּ לִהְיוֹת בְּפִיהָ לְמָרִים, כָּךְ נַעֲשׂוּ לָהֶם שָׁם הַמַּיִם בְּפִיהֶם מָרִים. ״וַיּוֹרֵהוּ ה׳ עֵץ״, לִמְּדוֹ דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה עֵץ חַיִּים הַמְרַחֶקֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם״. וְזֶה עִנְיַן הָעֵגֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כ) ״וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וְגוֹ׳ וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע״ז מד.) שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְבָדְקָן כְּסוֹטוֹת כוּ׳, הֵן מִצַּד שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דִּינָם כְּסוֹטָה, הֵן מִצַּד שֶׁעָבְרוּ בַּזְּמַן הַהוּא גַּם עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (תנחומא כי תשא כ) מִן פָּסוּק ״וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק״ (שמות לב ו). וְאוּלַי שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיִּטְחַן״, לִבְדֹּק חֵטְא הַטְּחִינָה, דְּהַיְינוּ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְהָעֵגֶל מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה עִנְיָן מַר, וְדָבְקָה בּוֹ הַטֻּמְאָה טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל כֵּן הָיָה מַזִּיק דַּוְקָא לְכָל מִי שֶׁעֲבָדוֹ, כִּי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ, אֲבָל לְמִי שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ לֹא הָיָה מַזִּיק, כִּי לֹא נִדְבַּק בּוֹ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, וְהָיָה הַזָּהָב הַטָּחוּן אֶצְלוֹ כִּשְׁאָר זָהָב בְּעָלְמָא. וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כ.) הוּשַׂם בְּמֵי סוֹטָה דָּבָר מַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה ג-ד) ״כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ׳, וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה״. וּנְתִינַת הַמַּיִם בִּכְלִי חֶרֶס הַיְינוּ לְפִי שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָפְיוֹ לְעוֹלָם, כָּךְ הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר נִקְרָא מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן (חגיגה ט.).
וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה׳״, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר הָעֲמִידָה לִפְנֵי ה׳, אָמְרוּ בָּזֶה הַמְפָרְשִׁים שֶׁעֲמִידָה רִאשׁוֹנָה קָאֵי עַל הַמִּנְחָה. וְנָכוֹן הוּא. וּמַה שֶּׁמַּקְדִּים לִפְעָמִים הַבֶּטֶן לַיָּרֵךְ וְלִפְעָמִים מַקְדִּים הַיָּרֵךְ, לְפִי שֶׁהָיָה כָּאן כְּמוֹ נֵס בְּתוֹךְ נֵס, כִּי הַמַּיִם מְאָרְרִים מְחַסְּרִים מִן הַבָּשָׂר, וּכְשֶׁבִּטְנָהּ צָבָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִתְרַבָּה הַבָּשָׂר, לְפִיכָךְ בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן מְאָרְרִים סָמַךְ לָזֶה צְבִיַּת הַבֶּטֶן, אֲבָל בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר מְאָרְרִים הִקְדִּים הַיָּרֵךְ, כִּי הוּא הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה.
