בְּמִדְבַּר ה׳ · י״ב

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

כאן מתחילה פרשת האישה שסרה מדרך הישר ומעלה מעל בבעלה. רש״י מסמיך פרשה זו לקודמתה ולומד שהמעכב מתנות הכהן סופו שיצטרך לבוא אל הכהן בעניין אשתו הסוטה. אבן עזרא מבאר ש״תשטה״ פירושו תסור מן הדרך הישרה, כלשון ״שטה מעליו ועבור״. הפסוק פותח בתיאור המצב שבו הבעל חושד באשתו, והוא הבסיס לכל דיני הסוטה שיבואו בהמשך - הקרבן, ההשבעה ומי המרים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

איש איש כי תשטה אשתו. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה:

איש איש. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁתַּיִם - בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה:

כי תשטה אשתו. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב "כִּי תִשְׂטֶה" וְכָתוּב בּוֹ "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כי תשטה - תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (שם ד'), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז'):

ומעלה בו מעל. וּמַהוּ הַמַּעַל? ושכב איש אתה:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן גְבַר גְבַר אֲרֵי תִסְטֵי אִתְּתֵהּ וּתְשַׁקֵר בֵּהּ שְׁקָר

Onkelos Numbers

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם תשטה. בעבור ומעלה בו מעל:

תשטה. תסור מהדרך הישרה וכן שטה מעליו ועבור:

On Your Way

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי תשטה - כי תסור, כדכתיב: שטה מעליה ושחטה שטים העמיקו.

Rashbam on Numbers -- Daat

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי תשטה אשתו נסמכה פרשה זו לאותה של מעלה לפי שבשתיהם כתיב מעילה.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ׳. סְמִיכוּת פָּרָשָׁה זוֹ לַפָּסוּק הַקּוֹדֵם פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֵלָיו לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה. פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ לְפִי שֶׁהַמְּעַכֵּב הַמַּתָּנוֹת יָבֹא לִידֵי עֹנִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְמַעְלָה (ה י), וְאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כו): ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה רוֹאָה שֶׁבַּעְלָהּ בָּא לִידֵי עֹנִי הִיא חוֹשַׁדְתּוֹ שֶׁבָּא לִידֵי עֹנִי מֵחֲמַת שֶׁהָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט ג): ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁפִּתְאוֹם יְאַבֵּד הוֹנוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, וּבְסִבָּה זוֹ תִּזְנֶה גַּם הִיא מֵאַחֲרָיו, לוֹמַר אִיהוּ בְּקָרֵי וְאִיהִי בְּבוּצִינֵי (מגילה יב.). לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל״, שֶׁאִם תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה, אָז ״בּוֹ מָעַל״, זֶה הַמַּעַל תָּלוּי בּוֹ, כִּי הוּא הַגּוֹרֵם לָהּ שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ מִצַּד הַחֲשָׁד. וְכָל זֶה גָּרַם הוּא, שֶׁמָּעַל בְּקָדְשֵׁי כֹּהֵן לְבִלְתִּי תֵּת לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא בָּא לִידֵי עֹנִי, וְהִיא חֲשַׁדְתּוֹ בְּרוֹעֶה זוֹנוֹת הַמְּאַבֵּד הוֹן, וְהָאֱמֶת יִתְבָּרֵר עַל יְדֵי בְּדִיקַת הַמַּיִם, כִּי רז״ל אָמְרוּ (סוטה כח.): ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״, אִם הוּא מְנֻקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כו׳, וְהַיְנוּ מֵעָוֹן זֶה הַדּוֹמֶה לֶעָוֹן שֶׁלָּהּ, שֶׁאִם הוּא נָקִי מִמַּה שֶׁחָשְׁדָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ אָז דִּין הוּא שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן זֶה וַחֲשָׁד שֶׁלָּהּ אֱמֶת, אֵין דִּין שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת וְיֵשׁ לָהּ קְצָת הִתְנַצְּלוּת. וּמַה שֶׁאָמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״ לְשׁוֹן שְׁטוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חוֹטֵא נִקְרָא כְּסִיל וְשׁוֹטֶה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרֵט לוֹמַר שֶׁהִיא דַּוְקָא הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מַה גָּרַם לוֹ הָעֹנִי, כִּי הָיָה לָהּ לְהָבִין שֶׁעִכּוּב הַמַּתָּנוֹת גָּרַם לוֹ הָעֹנִי כָּאָמוּר.

וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ב.) שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, נָקַט לְשׁוֹן ״תִּשְׂטֶה״ כִּי הַיַּיִן מְבַלְבֵּל שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד יא): ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״, וּמִדִּסְמִיכָן לַהֲדָדֵי שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַיַּיִן מַרְגִּיל לְעֶרְוָה. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּיוֹאֵל (ד יח): ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וּמַעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ כב) שֶׁמַּעְיָן שֶׁל שִׁטִּים מְגַדֵּל נוֹאֲפִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א) ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מֵאַחַר שֶׁאָמַר ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ דְּהַיְינוּ רִבּוּי יַיִן, הֻצְרַךְ לְהַבְטִיחָם עַל שֶׁלֹּא יַזִּיק לָהֶם רִבּוּי הַיַּיִן וְלֹא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, לְפִי שֶׁ״מַּעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, עַל כֵּן יֵצֵא הַמַּעְיָן מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ וִירַפֵּא אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה הוּא וְשֻׁתָּפוֹ, דְּהַיְינוּ הַיַּיִן, כִּי נַחַל הַשִּׁטִּים מְקוֹרוֹ שֶׁל סַמָּאֵל וְהוּא שֻׁתָּף לְאוֹתִיּוֹת עֲנָבִים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א.

וְלוּלֵא מִסְתְּפֵינָא לוֹמַר דְּבַר חִדּוּשׁ אֲשֶׁר לֹא שְׂעָרוּם רִאשׁוֹנִים הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי ״תִשְׂטֶה״ בְּטֵי״ת כְּמוֹ ״תִּשְׁתֶּה״ בְּתָי״ו כִּי ט׳ מִתְחַלֶּפֶת בְּתָי״ו בְּאוֹתִיּוֹת דַּטְלַנָ״ת וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת מִקֵּץ (מד טז) בְּפָסוּק ״וּמַה נִּצְטַדָּק״, שֶׁטֵּי״ת זוֹ בִּמְקוֹם תָּי״ו, וְכֵן לְשׁוֹן ״תּוֹעֶה״ בְּכָל הַמִּקְרָא בְּתָי״ו, וּבִלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״טוֹעֶה״ בְּטֵי״ת. כְּאִלּוּ אָמַר: כִּי תִשְׁתֶּה אִשְׁתּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה. וּלְדַעַת הָאוֹמֵר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁטוּת, הַיְינוּ לְפִי שֶׁהַיַּיִן יִקַּח לֵב עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳. וּלְהַבְדִּיל״ וְגוֹ׳. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי לא ה): ״פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק״, הַיְינוּ הַתּוֹרָה, וְקָרָאָהּ בְּשֵׁם ״מְחֻקָּק״ לְפִי שֶׁעוֹלֶה לְמִסְפַּר חֶמֶר, וּכְדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בעירובין סה.) נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, כָּךְ נִכְנַס חֶמֶר יָצָא מְחֻקָּק, חוּשְׁבָּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבָּנָא דְּדֵין וְכָל אֶחָד נִדְחֶה מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ. וְנִקְרָא הַיַּיִן ״חֶמֶר״ כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הָאָדָם כַּחֲמוֹר אֵין הָבִין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״, שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹטָה כַּחֲמוֹר עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ בַּשּׁוּק נִזְקֶקֶת לוֹ (כתובות סה.).

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳ אִישׁ אִישׁ וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, גַּם שִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ, גַּם כָּפַל לוֹמַר אִישׁ אִישׁ, לְצַד שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בְּסוֹטוֹת: אַחַת נְקִיָּה וְאַחַת טְמֵאָה. הַטְּמֵאָה תִצְבֶּה בִּטְנָהּ וְתִפֹּל יְרֵכָהּ וְגוֹ׳, וְהַטְּהוֹרָה מַשְׁבַּחַת וְנִזְרְעָה זָרַע. לָזֶה אָמַר דִּבּוּר וַאֲמִירָה - דִּבּוּר לַטְּמֵאָה, וַאֲמִירָה רַכָּה לַטְּהוֹרָה אֲשֶׁר יְקַנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ, כִּי ה׳ יִתְמֹךְ לִבָּהּ בַּיִּעוּדִים הַנֶּאֱמָרִים אִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה. וּלְטַעַם זֶה עַצְמוֹ כָּפַל לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יב:) בְּאָמְרוֹ ״וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל״ - אִם מָעֲלָה בּוֹ מַעַל אִיהוּ בְּקָרֵי וְכוּ׳. וּמֵעַתָּה יֹאמַר אָדָם אִם קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְיוֹדֵעַ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ מַעַל, תִּהְיֶה בְּדִיקָתָהּ אֶצְלוֹ מִמַּעֲשָׂיו בִּמְקוֹם הַשְׁקָאָה, וְיֹאמַר לְהַחְזִיקָהּ בְּטַהֲרָה אֲפִלּוּ אַחַר קִנּוּי וּסְתִירָה. לָזֶה אָמַר אִישׁ אִישׁ - בֵּין הַיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ כִּי הוּא אִישׁ טָהוֹר בֵּין אֲשֶׁר לֹא טָהוֹר, צָרִיךְ לַהֲבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן.

וְאוּלַי כִּי לָזֶה כִּוֵּן הַכָּתוּב בְּכֶפֶל דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, בֵּין לְמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁלֹּא לְהָבִיא מִטַּעַם שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר, גַּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרֵעַ חֶזְקָתוֹ, וְאָמְרוֹ וְאָמַרְתָּ אֲמִירָה רַכָּה לְהֶחָפֵץ בַּדָּבָר, אוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֶשְׁנוֹ בְּדִבּוּר קָשֶׁה וַאֲמִירָה רַכָּה: מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעַל הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה כִּי תִגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ טוֹבָה לְהַרְחִיקוֹ מִמִּכְשׁוֹל לְבַל יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה בִּתְמִידוּת; וּלְמִי שֶׁהוּא נָקִי יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה לְהַכְרִיחוֹ לְבַזּוֹת בְּאִשְׁתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ אֲמִירָה הַסּוֹעֶדֶת הַלֵּב שֶׁתִּנָּקֶה הָאִשָּׁה וְנִזְרְעָה זֶרַע וְגוֹ׳:

Vocalized Edition