וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃

הפסוק מוסר את מספר בני מררי הראויים לעבודה: ויהיו פקודיהם למשפחותם שלושת אלפים ומאתיים. לפי פשט הכתוב זהו מספר הזכרים בבני מררי בגיל שלושים עד חמישים, הראויים לנשיאת קרשי המשכן, עמודיו ואדניו. התורה מוסרת את מספר כל אחת משלוש המשפחות בנפרד, כדי לקבוע את מצבת כוח האדם לעבודת המשכן. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר, והוא חלק ממערך המניין של הלווים הראויים לעבודה. מספר זה משקף כמה מבני מררי מסוגלים בפועל לשאת בעבודתם בנשיאת החלקים הכבדים והמבניים של המשכן. בכך משלימה התורה את חשבון המשפחה השלישית, ומספקת את הנתון האחרון לפני חישוב המספר הכולל של כל הלווים העובדים.