וּפְקוּדֵ֖י בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃

הפסוק פותח את מניין בני גרשון: ופקודי בני גרשון למשפחותם ולבית אבותם. לפי פשט הכתוב הפסוק מתחיל את מסירת מספר בני גרשון הראויים לעבודה, לפי חלוקתם למשפחות ובתי אבות. התורה עוברת מן המניין של בני קהת אל מניין המשפחה השנייה, בני גרשון. הפסוק משמש כותרת לפירוט הגיל והמספר שיבואו בפסוקים הבאים. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר לפתיחת המניין, והוא חלק ממערך התיעוד המסודר של מספרי שלוש משפחות הלוי הראויות לעבודה. הזכרת ״למשפחותם ולבית אבותם״ שומרת על אותה שיטת מניין מדויקת שנקטה התורה בכל השבטים, לפי מבנה משפחתי ברור, כדי לקבוע את מצבת העובדים של בני גרשון בעבודת המשכן.