אֵ֤לֶּה פְקוּדֵי֙ מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֔י כׇּל־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {ס}

הפסוק חותם את מניין בני קהת: אלה פקודי משפחות הקהתי, כל העובד באוהל מועד, אשר פקד משה ואהרן על פי ה׳ ביד משה. לפי פשט הכתוב הפסוק מסכם את מניין בני קהת הראויים לעבודה, ומדגיש שהמניין נעשה על פי ה׳ ובאמצעות משה. הביטוי הכפול ״על פי ה׳ ביד משה״ מבליט שהמניין נעשה בציווי אלוהי ובביצוע נאמן של משה. הזכרת ״כל העובד באוהל מועד״ מדגישה שהמניין כלל את כל הראויים לעבודה בטווח הגילים שנקבע. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר לסיכום המניין, והוא חותם את פירוט מספרי בני קהת. כך משלים הכתוב את חשבון המשפחה הראשונה של הלווים הראויים לעבודה, לפני המעבר למניין בני גרשון ובני מררי.