בְּמִדְבַּר ד׳ · ג׳

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמֶעְבַּד עִבִדְתָּא בְּמַשְׁכַּן זִ מְ נָא

מבן שלשים שנה. קרוב מארבע' שבועות:

בן חמשים שבעה שבועות כי אז יחסר כח הגוף:

מלאכה באהל מועד. מלאכת המשא:

לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. שִׁנָּה מֵהָאָמוּר בַּעֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי ״לַעֲבֹד עֲבוֹדָה״ וְאָמַר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, הֵעִיר בָּזֶה שֶׁאֵין בִּכְלָלוּת מַעֲשֵׂה בְּנֵי קְהָת עֲבוֹדָה, לְצַד שֶׁהָאָרוֹן הוּא אַדְרַבָּה נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו (במדבר רבה פ״ד), וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֶלָּא מְלָאכָה. עוֹד נִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת סֵדֶר נָכוֹן בְּמַשָּׂאָם כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים בַּכָּתֵף וְכִוּוּן הַהֲלִיכָה לְצַד כְּבוֹד אֲרוֹן אֱלֹהִים כְּנוֹשֵׂא אֲדוֹנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, לָזֶה קָרָא עֲבוֹדָתָם מְלָאכָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן עֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי: