וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

הפסוק פותח דיבור של ה׳ אל משה ואל אהרן יחד, המקדים את הציווי על מניין בני קהת ותפקידם. חזקוני מבאר מדוע פנה ה׳ גם אל אהרן: משום שאהרן ובניו הכהנים הם שישימו את משא בני קהת על הכתף, כלומר עליהם לכסות ולהכין את כלי הקודש לפני שבני קהת יישאו אותם. הפנייה המשותפת מלמדת שאהרן שותף ישיר במלאכה זו, שכן נגיעה בכלי הקודש מסורה לכהנים בלבד. הפסוק משמש פתיחה לפרשת עבודת בני קהת, שהיא העדינה והמסוכנת ביותר בין עבודות הלווים, שכן היא נוגעת לכלים הקדושים ביותר במשכן, ולכן דורשת פיקוח כהני מיוחד.