וְאִם־בְּפֶ֥תַע בְּלֹא־אֵיבָ֖ה הֲדָפ֑וֹ אוֹ־הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו כׇּל־כְּלִ֖י בְּלֹ֥א צְדִיָּֽה׃

כאן עובר הכתוב לדיני ההורג בשוגג: אם דחפו בפתע בלא איבה, או השליך עליו כלי כלשהו בלא כוונת מארב. רש״י מבאר ש״בפתע״ פירושו באונס, כתרגומו ״בתכיף״, שהיה הנרצח סמוך לו ולא היה לו שהות להיזהר. אבן עזרא מבאר ש״בפתע״ כמו ״פתאום״. כך פותח הכתוב בהגדרת ההריגה בשגגה, שבה חסרים גורמי האיבה, המארב והכוונה הרעה, ולכן דין ההורג שונה מדין הרוצח במזיד ואינו חייב מיתה.