א֡וֹ בִּכְלִ֣י עֵֽץ־יָד֩ אֲשֶׁר־יָמ֨וּת בּ֥וֹ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָרֹצֵֽחַ׃

הכתוב ממשיך בדיני הרוצח במזיד: אם הכה בכלי עץ יד שיש בו כדי להמית ומת, רוצח הוא ומות יומת. רש״י מבאר שלפי שנאמר בשמות ״וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט״ ולא ניתן שיעור, יכול היה לחשוב שאף עץ קטן מחייב, לכך נאמר כאן ״בעץ אשר ימות בו״, ללמד שצריך שיהיה בו כדי להמית. כך משלים הכתוב את שלושת סוגי האמצעים, ברזל, אבן ועץ, וקובע לכולם עיקרון אחד של שיעור המיתה, פרט לברזל.