בְּמִדְבַּר ל״ה · י״ז

וְאִ֡ם בְּאֶ֣בֶן יָד֩ אֲשֶׁר־יָמ֨וּת בָּ֥הּ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָרֹצֵֽחַ׃

במילים פשוטות

הכתוב ממשיך בדיני הרוצח במזיד: אם הכה באבן יד שיש בה כדי להמית ומת, רוצח הוא ומות יומת. רש״י מבאר ש״אבן יד״ פירושה אבן שיש בה מלוא היד, וש״אשר ימות בה״ פירושו שיש בה שיעור להמית. עוד מבאר רש״י שלפי שנאמר בשמות ״והכה איש את רעהו באבן״ ולא ניתן בה שיעור, יכול היה לחשוב שאף אבן קטנה, לכך נאמר כאן ״אשר ימות בה״, ללמד שצריך שיעור מספיק. כך נקבע התנאי של גודל האמצעי לחיוב מיתה.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

באבן יד. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֹא יָד (ספרי):

אשר ימות בה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר לְהָמִית, כְּתַרְגּוּמוֹ; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן" (שמות כ"א), וְלֹא נָתַן בָּהּ שִׁעוּר, יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר אשר ימות בה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם בְּאַבְנָא דְמִתְנָסְבָא בִידָא דְהִיא כְמִסַת דִי יְמוּת בַּהּ מְחָהִי וְקָטְלֵהּ קָטוֹלָא הוּא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל קָטוֹלָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל