אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּפַקִיד משֶׁה יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר דָא אַרְעָא דְתִתְחַסְנוּן יָתַהּ בְּעַדְבָא דִי פַקֵיד יְיָ לְמִתַּן לְתִשְׁעַת שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא
מקור: ספריא · נחלת הכלל
בְּמִדְבַּר ל״ד · י״ג
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃
במילים פשוטות
משה מצווה את בני ישראל לומר שזו הארץ אשר יתנחלו אותה בגורל, כפי שציווה ה׳ לתת לתשעת המטות ולחצי המטה. אונקלוס מתרגם שמשה פיקד את בני ישראל שזו הארץ שיירשו בגורל, כפי שציווה ה׳ לתת לתשעת השבטים ולחצי השבט. הפסוק מבהיר שחלוקת הארץ נעשית בגורל, וכי רק תשעה שבטים וחצי מקבלים נחלה בתוך גבולות ארץ כנען המתוארים, ואילו שאר השבטים כבר קיבלו את חלקם בעבר הירדן.
מבוסס על אונקלוס, פשט · נכתב ונערך במקור