בְּמִדְבַּר ל״ד · י״ד

כִּ֣י לָקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָראוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָקְח֖וּ נַחֲלָתָֽם׃

במילים פשוטות

כאן מבאר הכתוב מדוע נותרו רק תשעה שבטים וחצי לחלוקה בארץ כנען: לפי ששבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה כבר לקחו את נחלתם בעבר הירדן. אור החיים הקדוש מבאר שהפסוק נותן טעם לקודם, מדוע הגביל ה׳ את גבולות הארץ בסדר זה ובמידה זו, לפי שהשבטים הללו כבר לקחו את חלקם, ולולא כן אפשר שהיה ה׳ מרחיב את הגבול יותר. כך מובנת חלוקת הארץ המצומצמת לתשעה שבטים וחצי בלבד.
מבוסס על אונקלוס, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי קַבִּילוּ שִׁבְטָא דִבְנֵי רְאוּבֵן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וְשִׁבְטָא דִבְנֵי גָד לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה קַבִּילוּ אַחֲסַנְתְּהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי לָקְחוּ מַטֵּה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, נְתִינַת טַעַם לְהַקּוֹדֵם, לָמָּה הִגְבִּיל ה׳ גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּסֵדֶר זֶה, כִּי לָקְחוּ מַטֵּה וְגוֹ׳, אֲבָל זוּלַת זֶה אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה ה׳ מַרְחִיב לָהֶם הַגְּבוּל יוֹתֵר מֵהַגְּבוּלוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.

לָקְחוּ נַחֲלָתָם. הֻצְרַךְ לִכְפּוֹל מַאֲמָר זֶה פַּעַם שְׁנִיָּה, לְפִי שֶׁחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה לֹא בָּא עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן יַחַד, לָזֶה יִחֵד לוֹ לְקִיחָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר לָקְחוּ נַחֲלָתָם חוֹזֵר לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וְלָזֶה הִפְסִיק הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר לְבֵית אֲבוֹתָם בֵּין שְׁנֵי הַמַּטּוֹת לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה. עוֹד יִרְצֶה בְּכֶפֶל הַדְּבָרִים לוֹמַר כִּי מַה שֶׁלָּקְחוּ הוּא כְּפִי נַחֲלָתָם בֶּאֱמֶת, כִּי בָא לָהֶם נַחֲלָתָם שָׁם כְּדִבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ ״בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל