וַיִּסְע֖וּ מֵֽהַר־שָׁ֑פֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּחֲרָדָֽה׃

בני ישראל נסעו מהר שפר ויחנו בחרדה. אונקלוס מתרגם את שמות המקומות. הפסוק ממשיך את רשימת התחנות של תקופת הנדודים במדבר. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: תיעוד תחנה נוספת בדרך. חרדה היא אחת מן התחנות הרבות שנזכרות רק ברשימה המפורטת שבפרקנו. עצם הרישום התמציתי - ״ויסעו״ ״ויחנו״ - מאפיין את רוב פסוקי הפרק, שנועדו לשמר את סדר החניות שנקבע על פי ה׳. בכך מוסיפה הרשימה עוד חוליה בשרשרת המסעות הארוכה של שנות הנדודים, ומשמרת את זכר הדרך שעברו ישראל במדבר, גם במקומות שאין לגביהם סיפור מיוחד בתורה, כחלק מן התיעוד המלא של המסע כולו.