רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ויצו להם. כְּמוֹ עֲלֵיהֶם, וְעַל תְּנָאָם מִנָּה אֶלְעָזָר וִיהוֹשֻׁעַ, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות י"ד):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization
בְּמִדְבַּר ל״ב · כ״ח
וַיְצַ֤ו לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אֵ֚ת אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֵ֖ת יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֑וּן וְאֶת־רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
משה מצווה עליהם את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל. רש״י מבאר ש״ויצו להם״ פירושו כמו עליהם - על התנאי שלהם מינה משה את אלעזר ויהושע, כמו ״ה׳ יילחם לכם״. משה ממנה את מנהיגי העם שיבואו אחריו - אלעזר הכהן ויהושע יורשו, יחד עם ראשי השבטים - להיות ערבים לקיום ההסכם עם בני גד וראובן. עצם המינוי מלמד שמשה, היודע שלא ייכנס לארץ, דואג שההסכם ייאכף גם לאחר מותו על ידי ההנהגה הבאה. בכך מבטיח משה שהתחייבות השבטים והבטחת נחלתם יישמרו לאורך זמן, ושכל צד ימלא את חלקו גם בדור שיכבוש ויחלק את הארץ.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּפַקֵד לְהוֹן משֶׁה יָת אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְיָת יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְיָת רֵישֵׁי אֲבָהַת שִׁבְטַיָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
Onkelos Numbers