בְּמִדְבַּר ל״ב · כ״ט

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֲלֵהֶ֗ם אִם־יַעַבְר֣וּ בְנֵי־גָ֣ד וּבְנֵי־רְאוּבֵ֣ן ׀ אִ֠תְּכֶ֠ם אֶֽת־הַיַּרְדֵּ֞ן כׇּל־חָל֤וּץ לַמִּלְחָמָה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֖רֶץ לִפְנֵיכֶ֑ם וּנְתַתֶּ֥ם לָהֶ֛ם אֶת־אֶ֥רֶץ הַגִּלְעָ֖ד לַאֲחֻזָּֽה׃

במילים פשוטות

משה אומר להם: אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני ה׳ ונכבשה הארץ לפניכם, ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה. הרמב״ן מבאר שעתה לא מסר להם משה את כל ארץ סיחון ועוג, אלא רק קצת ערים בארץ הגלעד שהוא מקום המקנה, כעטרות ודיבון. משה קובע בפני ההנהגה את התנאי המפורש: אם השבטים יקיימו את חלקם ויעברו חלוצים למלחמה, יש לתת להם את ארץ הגלעד לאחוזה. הפנייה אל אלעזר ויהושע כמי שיישמו את ההסכם מבטיחה את זכות השבטים לנחלתם לאחר שימלאו את התחייבותם. בכך נקבע התנאי החיובי של ההסכם באופן רשמי בפני העדים והמנהיגים הבאים.
מבוסס על רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אִם יַעְבְּרוּן בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן עִמְכוֹן יָת יַרְדְנָא כָּל דִמְזָרַז לִקְרָבָא קֳדָם עַמָא דַיְיָ וְתִתְכְּבֵשׁ אַרְעָא קֳדָמֵיכוֹן וְתִתְּנוּן לְהוֹן יָת אַרְעָא דְגִלְעָד לְאַחֲסָנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונתתם. תתנו להם והוי"ו כפ"א רפה בל' ישמעאל כי כן משפט הלשון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וְגוֹ' וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד, כִּי עַתָּה לֹא מָסַר לָהֶם מֹשֶׁה כָּל אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, רַק קְצָת עָרִים בְּאֶרֶץ גִּלְעָד שֶׁהוּא מְקוֹם הַמִּקְנֶה, וְהֵם עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן וְהַנִּזְכָּרִים כָּאן (במדבר ל״ב:ל״ד-ל״ח) שֶׁבָּנוּ בָּהֶם מִבְצָרִים לָשֶׁבֶת בָּהֶם טַפָּם וּמִקְנֵיהֶם, וּשְׁאָר הָאָרֶץ הִנִּיחוּהָ חֲרֵבָה. וּלְכָךְ צִוָּה לִיהוֹשֻׁעַ וְהַנְּשִׂיאִים: אִם יַעַבְרוּ אִתְּכֶם, תְּנוּ לָהֶם כָּל הָאָרֶץ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְאִם לֹא יִרְצוּ לַעֲבֹר אִתְּכֶם, תִּקְחוּ מֵהֶם כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּתְגָרְשׁוּ מִשָּׁם נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם, וְתִתְּנוּ לָהֶם אֲחֻזָּה הָרְאוּיָה לָהֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר יַעַבְרוּ שָׁם. וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר ל״ב:ל׳): וְאִם לֹא יַעַבְרוּ בִּרְצוֹנָם, תּוֹלִיכוּם עִמָּכֶם בְּעַל כָּרְחָם וְיֵאָחֲזוּ שָׁם בְּתוֹכְכֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וּנְתַתֶּם לָהֶם. אָמַר ״וּנְתַתֶּם לָהֶם״ שֶׁנִּרְאֶה כִּי הֵם הַנּוֹתְנִים, וּבְסָמוּךְ אָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה וְגוֹ׳ אֶת מַמְלֶכֶת״ וְגוֹ׳ (במדבר לב:לג), לְפִי שֶׁאֵין הֶחְלֵט הַנְּתִינָה אֶלָּא אַחַר קִיּוּם הַתְּנַאי, לָזֶה אָמַר וּנְתַתֶּם. וְנִשְׁאַר לָדַעַת לָמָּה אָמַר וּנְתַתֶּם שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״תִּתְּנוּ לָהֶם״. וְאוּלַי שֶׁרָמַז לָהֶם הַדְּבָרִים עַצְמָן שֶׁאָמַר לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שֶׁאִם יֵלְכוּ - יַצְלִיחוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַנּוֹחֲלִים בָּאָרֶץ בֵּין הַנּוֹחֲלִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהוּא אָמְרוֹ אִם יַעַבְרוּ וְגוֹ׳ וְנִכְבְּשָׁה וְגוֹ׳ הַצְלָחַת נוֹחֲלֵי הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם וְגוֹ׳ הַצְלָחַת נוֹחֲלֵי עֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וְרֶמֶז זֶה לֹא הָיָה נִשְׁמָע אִם הָיָה אוֹמֵר ״תִּתְּנוּ לָהֶם״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל