בְּמִדְבַּר ל״א · ח׳

חמשת מלכי מדין. וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻלָּם בָּעֵצָה וְהֻשְׁווּ כֻלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (שם); בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ, וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וּמַשִּׂיאָן עֵצָה רָעָה - אָמַר לָהֶם אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם, וְעַכְשָׁיו בְּי"ב אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? - נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי):

בחרב. הוּא בָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹצְחִים אֶלָּא בְּפִיהֶם וְעַל יְדֵי תְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם לְקַלְּלָם בְּפִיו, אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בַּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):

וְיָת מַלְכֵי מִדְיָן קְטָלוּ עַל קְטִילֵיהוֹן יָת אֱוִי וְיָת רֶקֶם וְיָת צוּר וְיָת חוּר וְיָת רֶבַע חַמְשָׁא מַלְכֵי מִדְיָן וְיָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קְטָלוּ בְּחַרְבָּא

ואת צור. אבי כזבי:

בלעם בן בעור. י"א אחר ששב אל מקומו בא אל מדין כאשר שמע המגפה שהיתה בישראל בעצתו שב לקחת ממון מזקני מדין:

על חלליהם עם חלליהם דוגמא על שדה הארץ יחשב על עולת התמיד האנשים על הנשים על כרעיו ועל קרבו על פרשה על כל קרבנך.

ואת בלעם לאחר ששב למקומו לארם נהרים שוב בא למדין לקחת ממון מזקני מדין כששמע דבר המגפה שהיתה בישראל בעצתו. ד״‎א לפי שאמר להם לא הביט און וגו׳‎ כלומר לא חטאו למה יחזור מלברכם עמדו הם והחטיאום ושלחו לו עכשיו תוכל לקללם שהרי חטאו ובא ונהרג.

וְאֶת מַלְכֵי וְגוֹ׳ חֲמֵשֶׁת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר מִנְיָנָם, לוֹמַר שֶׁנֶּהֶרְגוּ יַחַד זֶה עִם זֶה וְרָאוּ זֶה אֶת זֶה בְּמַפַּלְתָּן. וְאָמְרוֹ מַלְכֵי מִדְיָן פַּעַם שְׁנִיָּה, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּכֶפֶל הַדְּבָרִים לוֹמַר שֶׁהֲרָגוּם בִּידִיעָה שֶׁהֵם מַלְכֵי מִדְיָן וְלֹא בְּהֶסַּח הַדַּעַת:

הָרְגוּ בֶחָרֶב. הֻצְרַךְ לוֹמַר הָרְגוּ, הֲגַם שֶׁמּוּבָן הוּא שֶׁהֲרָגוּהוּ מִסְּמִיכוּת זִכְרוֹנוֹ עִם הַנֶּהֱרָגִים. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁאָמְרוּ כִּי בִּלְעָם הָלַךְ מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לְיַעֲצָם לְבַל יִלָּחֲמוּ בְּמִדְיָן, וְאָמַר לָהֶם: וּמָה כְּשֶׁהֱיִיתֶם וְכוּ׳, עַד כָּאן. הַדְּבָרִים יַגִּידוּ כִּי בִּלְעָם נֶהֱרַג קֹדֶם הֲרִיגַת ה׳ מַלְכֵי מִדְיָן, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ וְיִחֵד לוֹ הֲרִיגָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְהָעִירְךָ שֶׁלֹּא נֶהֱרַג עִמָּהֶם, שֶׁלֹּא הָיָה מוּבָן כֵּן אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הָרְגוּ. וְאָמְרוֹ בֶּחָרֶב, לוֹמַר שֶׁבִּטְּלוּ כְּשָׁפָיו בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוּהוּ בְּגַשְׁמִי.