נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃

מאת המדינים. וְלֹא מֵאֵת הַמּוֹאָבִים, שֶׁהַמּוֹאָבִים נִכְנְסוּ לַדָּבָר מֵחֲמַת יִרְאָה, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב'), אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם; דָּ"אַ, מִפְּנֵי שְׁנֵי פְרֵידוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם - רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (בבא קמא ל"ח):

אִתְפְּרַע פֻּרְעֲנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן מִדְיָנָאֵי בָּתַר כֵּן תִּתְכְּנֵישׁ לְעַמָּךְ

נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ - נִגְזַר עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, אֲבָל מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן עָשָׂה כָּל מִצְווֹת יִשְׂרָאֵל: נִצַּח שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי הַגְּדוֹלִים וְחִלֵּק אֶת אַרְצָם בְּנַחֲלָה, וְהוּא רָאוּי שֶׁיַּעֲשֶׂה נְקָמָה בְּשׂוֹנְאֵי ה', וְאֵין עַל יְהוֹשֻׁעַ רַק מִצְווֹת הָאָרֶץ. וְעוֹד שֶׁחָלַק לוֹ הַקב״ה כָּבוֹד זֶה שֶׁיִּרְאֶה וְיִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, וְזֶה טַעַם ״אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ״. וּמֹשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לְפִינְחָס שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה וְעָלָיו לְגוֹמְרָהּ, וַעֲשָׂאוֹ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה זוֹ. וְאֵין רָאוּי שֶׁיֵּלֵךְ אֶלְעָזָר כִּי הוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל:

נקם נקמת בעצמך אתה משמע, ועל ידי שנתגדל במדין חדל לו ושלח אחרים כדכתיב וישלח אותם משה.

נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. וּמֹשֶׁה שִׁנָּה וְאָמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״. וְעוֹד קָשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר. מְנָא לֵיהּ לְרַשִּׁ״י לוֹמַר כֵּן, שֶׁמָּא הָיָה נֶעֱצָב עַל מִיתָתוֹ, וְכִי בַּעֲבוּר זֶה לֹא הָיָה לוֹ לְהָקִים דְּבַר ה׳, וּמִי כָּמוֹהוּ מְקַיֵּם דְּבַר ה׳ בְּלֹא אִחוּר? וּמַה שֶּׁאָמַר: ״וַיִּמָּסְרוּ״, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל כוּ׳ עַד שֶׁנִּמְסְרוּ בְּעַל כָּרְחָם - לֹא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ הַהֶכְרֵחַ אֲשֶׁר הֱבִיאָם לָזֶה.

וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁהַמִּדְיָנִים שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשׂוּ, אַחַת לַשָּׁמַיִם, כִּי הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבִזְנוּת, וְאַחַת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי הִפִּילוּ בַעֲצָתָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי מַה שֶּׁעָשׂוּ לִי שְׁרִי וּמָחוּל, כִּי אִם רַבּוּ פִּשְׁעֵי הָאָדָם מַה יַּעֲשֶׂה לּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הַנְּקָמָה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל כִּי רַבָּה רָעָתָם. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ״, וּכְבָר יָדַע מֹשֶׁה רֹב חִבַּת יִשְׂרָאֵל אֶל מַנְהִיגֵיהֶם, אָמַר בְּלִבּוֹ: אִם אוֹמַר אֶל יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם כַּאֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לִי מִפִּי הַגְּבוּרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּיתָתִי תְּלוּיָה בִּנְקָמָה זוֹ, אִם כֵּן יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁמָּחַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חֶלְקוֹ כָּךְ אֲנַחְנוּ נִמְחֹל לָהֶם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָנוּ וְלֹא נְבַקֵּשׁ נְקָמָה כָּל כָּךְ מְהֵרָה, כִּי בְּיָדֵינוּ לְאַחֵר זְמַן הַנְּקָמָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ מֵאִתָּנוּ. וּמֹשֶׁה לְפִי שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת דְּבַר ה׳ בְּלֹא אִחוּר, שִׁנָּה וְאָמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״, וְיַחְשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ הַנְּקָמָה בַּעֲבוּר כְּבוֹדוֹ, אִם כֵּן חֵלֶק גָּבוֹהַּ מִי יַתִּיר לְאַחֲרוֹ, וּבָזֶה יִהְיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַלְתָּר. וְעַל הֶכְרֵחַ זֶה נֶאֱמַר: ״וַיִּמָּסְרוּ״, כִּי מֵאַחַר שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״ עַל כֵּן הָיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת בְּלֹא אִחוּר, וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁעָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר, שֶׁהֲרֵי הָיָה בְּיָדוֹ לְהַמְשִׁיךְ זְמַן הַנְּקָמָה אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּהֲוָיָתָן.

וּמַה שֶּׁכָּתַב תְּחִלָּה ״מִדְיָנִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כֵּן נֶאֱמַר ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״, לְפִי שֶׁבְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵם רַבִּים, כְּאִלּוּ רַבִּים עָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁעָשׂוּ, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָם נֶחְשָׁבִים כִּי אִם לְאִישׁ אֶחָד, כִּי כֻּלָּם כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״בְּמִדְיָן״, בַּשַּׂר שֶׁל מִדְיָן לְמַעְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד י): ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ״, שֶׁדָּרְשׁוּ (דב״ר א כב) עַל שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳״, כִּי לַה׳ הַמִּלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא לְאָדָם.

נְקֹם נִקְמַת וְגוֹ׳. מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב יַגִּיד שֶׁהֵטִיל ה׳ עַל מֹשֶׁה לְהִנָּקֵם מִמִּדְיָן, וְרָאִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ לַמִּלְחָמָה לֹא יָצָא עִמָּהֶם. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁהַנְּקָמָה הִיא הָאֲמִירָה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, עִם כָּל זֶה פְּשַׁט הַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִנְקוֹם, לֹא שֶׁיִּשְׁלַח פִּינְחָס בִּמְקוֹמוֹ. עוֹד לָמָּה תָּלָה אֲסִיפַת מֹשֶׁה בְּנִקְמַת מִדְיָן?

אָכֵן כַּוָּנַת מַאֲמַר ״נְקֹם״ סוֹבֶלֶת שְׁנֵי דְּרָכִים: א׳, הוּא הִשְׁתַּדְּלוּת סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, פֵּרוּשׁ הִתְחַכְּמוּת סֵדֶר הַמִּלְחָמָה לְתוֹעֶלֶת הַנִּצָּחוֹן, בֵּין בַּשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ בֵּין בַּסֵּדֶר שֶׁבּוֹ יַשִּׂיג לְאַבֵּד קָמָיו וְהַעֲרָכַת הַלּוֹחֲמִים וְכַדּוֹמֶה. ב׳, הַמִּלְחָמָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא פְּעֻלַּת הַנְּקָמָה. וְהֵבִין מֹשֶׁה פֵּרוּשׁ צוֹדֵק כִּי כַּוָּנַת ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ שֶׁאָמַר ה׳ הִיא הִתְחַכְּמוּת סֵדֶר הַדָּבָר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ תִּהְיֶה הַנְּקָמָה. וּפֵרוּשׁ זֶה הַצְדָּקָתוֹ הִיא מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ ה׳ בְּפֵרוּשׁ ״הִלָּחֵם בְּמִדְיָן״ שֶׁהוּא לָשׁוֹן מֻכְרָע, גַּם לְפִי שֶׁהִשְׂכִּיל בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְחַכְּמוּת בְּסֵדֶר הַדָּבָר, מִטַּעַם כִּי הִנֵּה הָעָם אֲשֶׁר יְצַו ה׳ עֲלֵיהֶם הַנְּקָמָה הֵם עַם אֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּהֶם בַּעֲרָיוֹת, מֵהֶם בְּמַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּמַחְשָׁבָה. וַהֲגַם שֶׁנָּגַף ה׳ כַּמָּה וְכַמָּה, סוֹף כָּל סוֹף יִמָּנַע מֵהֶם הַנֵּס בָּהֶם, וְאַדְרַבָּה יְקַטְרֵג הַמְּקַטְרֵג לְהַפִּילָם בְּמִלְחֲמוֹתָם לְצַד שֶׁמֶץ הֶעָוֹן. וְזֶה יִדְמֶה לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהֲגַם שֶׁנָּגַף ה׳ כָּל עוֹבְדָיו, עִם כָּל זֶה יְצַו ה׳ לְבַל יִכָּנֵס כֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנִים בְּבִגְדֵי זָהָב, גַּם צִוָּה (פרקי דרבי אליעזר פרק ד) שׁוֹכְנֵי שָׁמַיִם לְכַסּוֹת בְּכַנְפֵיהֶם אֶת רַגְלֵיהֶם שֶׁדּוֹמִים לְרֶגֶל עֵגֶל לְבַל יִתְעוֹרֵר הַמְּקַטְרֵג. וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּעֵת הַמִּלְחָמָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַמְּקַטְרֵג עַל הַחֵטְא שֶׁבָּא מֵהֶם. וְצֵא וּלְמַד (סוטה מד.) שִׁעוּר הַחֵטְא שֶׁיַּחְזְרוּ עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וּכְמוֹ כֵן יִתָּפְסוּ בְּכָל שֶׁהוּא מֵהִרְהוּר הַתִּעוּב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ מְנוּעֵי הַנֵּס. וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה ״נְקֹם״, אָמַר, וַדַּאי כַּוָּנַת ה׳ הוּא הַהִתְחַכְּמוּת בְּסֵדֶר הָעִנְיָן לְהָרִים הַמֵּחוּשׁ הָאָמוּר, וְזוֹ הִיא עִקַּר הַדָּבָר שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדָם הַנְּקָמָה, וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ עֶבֶד ה׳ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ.

וְאָמְרוֹ אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ - נִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁקּוֹדֶם לָכֵן אֵינוֹ שָׁלֵם הַתִּקּוּן לֵאָסֵף אֶל עַמָּיו, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מוֹנֵעַ בַּדִּין וְיִמְנָעֶנּוּ מִגֶּשֶׁת נַפְשׁוֹ לִמְקוֹם מוֹשָׁבָהּ שֶׁיִּקָּרֵא ״עַמָּיו״ כַּיָּדוּעַ, עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בַּמִּשְׁפָּט, כִּי עַל הַכֹּל יָבִיא ה׳ בַּמִּשְׁפָּט וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד, וְהַמּוֹנֵעַ הוּא לְפִי שֶׁהַשָּׁלֵם הַזֶּה נִתְרַפָּה בְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וְלֹא עָשָׂה דָּבָר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,כד) שֶׁרָפוּ יָדָיו, וְהִקְפִּיד ה׳ עָלָיו שֶׁלֹּא נָקַם עַד שֶׁעָמַד פִּנְחָס. וְלָזֶה כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן פְּטִירָתוֹ אָמַר ה׳ אֵלָיו תִּקּוּן לְדָבָר זֶה שֶׁנִּמְנַע מֵהִתְנַקֵּם מֵעוֹשֵׂי רֶשַׁע - יָקוּם וְיִתְנַקֵּם מִמִּדְיָן שֶׁסִּבְּבוּהוּ, וְאַחַר שֶׁיַּשְׁלִים הַתִּקּוּן לֵיאָסֵף אֶל עַמָּיו בְּאֵין שָׂטָן וְאֵין וְכוּ׳, וְזֶה מֵחַסְדֵי אֵל וְאַהֲבָתוֹ לִידִידָיו יַנְחֵם בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק.

מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. אָמְרוֹ מֵאֵת וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר מֵהַמִּדְיָנִים, אוּלַי שֶׁרָמַז לְזוּלָתָם הַנִּמְצָא אִתָּם, וְהוּא בִּלְעָם שֶׁנִּמְצָא שָׁם אָז וַהֲרָגוּהוּ, דִּכְתִיב (במדבר לא:ח) ״וְאֵת בִּלְעָם״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי כִּי לָזֶה מִהֵר ה׳ הַדָּבָר קוֹדֶם שֶׁיַּחְזוֹר בִּלְעָם לְאַרְצוֹ, כִּי לֹא הָיָה בְּמִדְיָן אֶלָּא לָקַחַת שְׂכָרוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.), וְעוֹמֵד לַחְזוֹר, וַה׳ פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלוֹ וְצָדוֹ לְחֶרֶב נוֹקֶמֶת.