וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־יְהֹוָ֖ה בְּמִדְיָֽן׃

וידבר משה וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְלוּיָה בַּדָּבָר עָשָׂה בְשִׂמְחָה וְלֹא אֵחַר (ספרי):

החלצו. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן חֲלוּצֵי צָבָא - מְזֻיָּנִים:

אנשים. צַדִּיקִים, וְכֵן "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות י"ז), וְכֵן "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" (דברים א'):

נקמת ה'. שֶׁהָעוֹמֵד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַקָּבָּ"ה:

וּמַלֵיל משֶׁה עִם עַמָא לְמֵימָר זְרִיזוּ מִנְכוֹן גֻבְרִין לְחֵילָא וִיהוֹן עַל מִדְיָן לְמִתַּן פּוּרְעֲנוּת דִין עַמָא דַיְיָ בְּמִדְיָן

החלצו. חגרו חלוציכם:

נקמת ה'. היא נקמת בני ישראל בעבור עבודת כוכבים:

לתת נקמת ה׳‎ במדין הקב״‎ה אומר נקמת בני ישראל ומשה אומר נקמת ה׳‎ אמר משה רבונו של עולם הנקמה שלך היא שאין הכנענים שונאים אותנו אלא בשבילך ולכך הלכו ישראל על המדינים ולא על המואבים לפי שעדיין לא נתמלאת סאתם ולא בא קצם כמו שנתנבא עליהם בלעם אראנו ולא עתה וגו׳‎ ועוד המואבים עשו מדאגה ואמרו שמא ישראל יחשבו כי ארצנו ארץ רפאים ויבואו עלינו ועוד שלקחו ישראל את ארצם מיד סיחון.

וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר הֵחָלְצוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳ אָמְרוֹ לֵאמֹר לְמִי יֹאמְרוּ. ב׳ אָמְרוֹ הֵחָלְצוּ וְגוֹ׳ לָמָּה לֹא צִוָּה כַּסֵּדֶר שֶׁאָמַר בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק לִיהוֹשֻׁעַ (שמות יז:ט) ״בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים״, כְּמוֹ כֵן כָּאן הָיָה לוֹ לְצַוּוֹת לְפִינְחָס שֶׁשָּׁלַח עִמָּהֶם וְלֹא לִכְלָלוּת הָעָם. גַּם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה נָכוֹן, כִּי מִי מֵפִיס לָדַעַת מִי זֶה הוּא שֶׁיְּזָרֵז עַצְמוֹ לָצֵאת, וְכָל אֶחָד יֹאמַר לֹא עָלַי הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת. ג׳ אָמְרוֹ וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְיִלָּחֲמוּ בְּמִדְיָן״ כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שם) ״הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק״. ד׳ לָמָּה שִׁנָּה מִדִּבְרֵי ה׳ כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְהוּא אָמַר ״נִקְמַת ה׳״, וְהָיָה צָרִיךְ לְדַיֵּק מַאֲמַר ה׳. ה׳ אָמְרוֹ אֶלֶף לַמַּטֶּה לָמָּה לֹא שָׁלַח כָּל הָעָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם הָרְשָׁעִים, וְעַל מִי סָמַךְ לִשְׁלֹחַ אֲנָשִׁים מוּעָטִים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף לְעַם רַב, וְצֵא וּלְמַד רִבּוּיָם מִטַּפָּם הַנִּשְׁאָרִים שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף.

אָכֵן לְפִי מַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ כִּי יֵשׁ בְּעִנְיַן מִלְחָמָה זוֹ מֵחוּשׁ צוֹדֵק, וְלָזֶה בָּא הָאֱלֹהִים בְּנוֹעַם דְּבָרָיו לְמֹשֶׁה ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ לְהָעִירְךָ סֵדֶר הַמִּלְחָמָה בְּסֵדֶר שֶׁבּוֹ יְקַיֵּם דְּבַר הַנְּקָמָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. לָזֶה נִתְחַכֵּם וְלֹא רָצָה לִבְחוֹר אֲנָשִׁים עַל יְדֵי הַזּוּלַת, כִּי מִי יוֹדֵעַ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא חָשְׁבוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְלֹא טָעוּ בְּמִכְשׁוֹל אוּמָּה זוֹ. וְיָעַץ וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּחָלְצוּ מֵהָעֵדָה, פֵּרוּשׁ הֵם מֵעַצְמָן כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא בַּר לֵבָב וּנְקִי כַפַּיִם יִמָּסֵר לְחֶשְׁבּוֹן הָאֶלֶף לַמַּטֶּה. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתֵבַת לֵאמֹר מַאֲמָר הַנֶּעְלָם שֶׁהוּא עִנְיַן נְקִיּוּתָם מֵחֵטְא מִדְיָן, לְהַבְחִין בְּעַצְמוֹ כָּל אֶחָד מֵהַנִּמְסָרִים אִם הוּא נָקִי וּבַר. וְאוּלַי כִּי רָמַז גַּם כֵּן בְּתֵבַת לֵאמֹר עִנְיַן הָעֲרָיוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נו:) ״לֵאמֹר״ זוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַחֲלוּצִים נְקִיִּים מֵהַחֵטְא. וּכְמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״אֲנָשִׁים לַצָּבָא״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) כָּל אֲנָשִׁים צַדִּיקִים. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא כְּשֶׁתִּהְיֶה תֵּבַת אֲנָשִׁים יְתֵרָה, בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מַה שֶׁדִּיַּקְנוּ בָּעִנְיָן. וְלָזֶה אֵין לָהֶם לָחוּשׁ לְמִכְשׁוֹל כֵּיוָן שֶׁהַיּוֹצְאִים לַצָּבָא צַדִּיקִים. וְעוֹד לָהֶם שֶׁיִּקָּרְאוּ חֲסִידִים כֵּיוָן שֶׁבָּא לְיָדָם עָוֹן זֶה וְנִצּוֹלוּ מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חדש ג קצה:) שֶׁלָּזֶה יִקָּרֵא חָסִיד. בְּאֶמְצָעוּת כֵּן תִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּאֵין מֵחוּשׁ. וְלָזֶה לֹא רָצָה שֶׁיִּרְצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא, כִּי בְּדֶרֶךְ זֶה יֵשׁ מֵחוּשׁ מְנִיעַת הַנְּקָמָה, וְאַדְרַבָּה לְהֵיפֶךְ כַּנִּזְכָּר:

וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן - יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁבְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הוּא יְסוֹד הָעֲלִיָּה, וּבְחִינַת הַקְּלִפָּה הִיא סוֹד הַיְּרִידָה. וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא וְנִדְבָּק בּוֹ חֵלֶק הָרַע, תַּפְעִיל בּוֹ טִבְעָהּ וִיסוֹדָהּ לְהַשְׁפִּילוֹ. וּפְרָט זֶה פֵּרַשְׁנוּהוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל:יב), שֶׁהַחוֹטֵא יָכֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ וְעוֹמֵד בְּגֶדֶר הַשִּׁפְלוּת. וְהוּא אָמְרוֹ וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם מֵהַטֻּמְאָה הַסּוֹבֶבֶת הַשְׁוָאָתָם לְמִדְיָן, אֶלָּא יִהְיוּ בְּגֶדֶר הַטּוֹב שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה.

וְאָמְרוֹ ״לָתֵת נִקְמַת ה׳״ - גַּם זֶה מֵהַהִתְחַכְּמוּת לְהַשָּׂגַת הַנְּקָמָה, שֶׁצִּוָּה אוֹתָם שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנַת הַנְּקָמָה לְקִנְאַת ה׳ אֲשֶׁר גָּרְמוּ בִּטּוּל מִצְווֹתָיו וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְהִתְנַקֵּם עַל הַמְּסֻבָּב מֵהַחֵטְא שֶׁמֵּתוּ כַּמָּה מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי לִכְשֶׁתִּהְיֶה הַכַּוָּנָה עַל זֶה אֵין בַּמַּעֲשֶׂה מִצְוָה לְהִסְתַּיֵּעַ בְּאֶמְצָעוּתָם לְהִנָּקֵם מֵאוֹיֵב. וַהֲגַם שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, לֹא אָמַר אֵלָיו שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל לָשׁוֹן זֶה, אֶלָּא שֶׁדְּבָרָיו הָיוּ עִם מֹשֶׁה ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּמֹשֶׁה נִתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ זֶה לְקַיֵּם הַנְּקָמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ בְּמַאֲמַר ״נְקֹם״.

עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁאֵין צֹרֶךְ שֶׁיִּלָּחֲמוּ הֵם, אֶלָּא יִהְיוּ שָׁם עֲלֵיהֶם, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילָם. וְהַטַּעַם - לָתֵת נִקְמַת ה׳, פֵּרוּשׁ נְקָמָה שֶׁיִּתְנַקֵּם ה׳ בְּמִדְיָן בְּאֶמְצָעוּתָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות י״ד:י״ד) ״ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם״.

וְאָמַר הַכָּתוּב וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעוֹמֵד בְּצִדְקוֹ מָסַר עַצְמוֹ לַדָּבָר, עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל הָאֶלֶף. וַהֲגַם שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מֵהַצַּדִּיקִים, נִתְחַכֵּם ה׳ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ הַנִּשְׁאָרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכָּרִים.